סירוב פקודה

סירוב פקודה

רבות נאמר ונכתב על נושא סירוב הפקודה בצה"ל. במאמר זה ננסה להסביר מהי העבירה של סירוב בפקודה, מתי רשאי חייל לסרב לפקודה שניתנת לו ומה עליו לעשות כאשר הוא נתקל במקרה של פקודה בעייתית הניתנת לו תוך כדי שירותו הצבאי.

כידוע, צבא ההגנה לישראל הינו גוף היררכי, המושתת על משמעת צבאית ועל ההכרח כי הפקודים ימלאו אחר הפקודות הניתנות להם על ידי הפיקודי. נדמה כי אין צורך להסביר באריכות כי חוסנו ויכולתו של הצבא לתפקד, ברגיעה ובטח שבשעת לחימה, תלוי מאוד ביישום עיקרון מילוי הפקודות מצד הפקודים.

סירוב פקודה בצה"ל – מה העונש?

אי לכך, קבע המחוקק בחוק השיפוט הצבאי עבירה שעניינה סירוב לקיים פקודה (סעיף 122 לחוק) אשר קובעת כי : "חייל שבמזיד לא קיים פקודה שניתנה לו מאת מפקד תוך מילוי תפקידו או שסירב לקיימה בין בדיבור ובין בהתנהגות, דינו – מאסר שלוש שנים; עבר את העבירה תוך פעולה קרבית של יחידתו, דינו – מאסר חמש עשרה שנה." כלומר, חייל המסרב לקיים פקודה שנתן לו מפקדו צפוי לעונש של עד 3 שנות מאסר.

עבירות סירוב פקודה בצבא

אם מדובר בפקודה שניתנת במהלך לחימה או פעילות מבצעית – הופכת עבירת סירוב הפקודה לחמורה פי כמה והעונש שמנוי לצידה עולה כד כדי 15 שנות מאסר. כמו כן, קבע המחוקק שתי עבירות נוספות בחוק השיפוט הצבאי:

• האחת אי קיום פקודה (לפי סעיף 123 לחוק), אשר קובעת כי: "חייל שלא קיים פקודה שניתנה לו מאת מפקד, דינו – מאסר שנתיים; עבר את העבירה תוך פעולה קרבית של יחידתו, דינו – מאסר עשר שנים." מיום 6.1.1977
• וכן עבירה של התרשלות בביצוע פקודה (לפי סעיף 124 לחוק), שקובעת כי: "חייל שקיים ברשלנות פקודה או הוראה שניתנה לו, או שהתרשל במילוי תפקידו בצבא, דינו – מאסר שנה; מפקד יחידה או חייל בדרגת סמל ומעלה שעבר עבירה כאמור, דינו – מאסר שנתיים."

ההבדל בין העבירות השונות נוגע בעיקר לכוונתו של החייל המסרב פקודה. אם מדובר בסירוב בזדון ("במזיד") של הפקודה – אזי מדובר בעבירה חמורה יותר על פי סעיף 122 לחוק. אם מדובר באי קיום פקודה ללא כוונה כלשהי – העונש מתון יותר על פי סעיף 123 לחוק, ואם מדובר בהתרשלות בביצוע פקודה (ז"א – ללא כל כוונה רעה או זדונית של החייל המסרב) – אזי מדובר בעבירה פחותה, בהתאם לסעיף 124 לחוק.

על פי רוב, ניתן בהחלט לומר כי הצבא אינו נוהג להעמיד לדין פלילי, בפני בית דין צבאי, חיילים המסרבים פקודה, אלא מסתפק בהעמדה לדין משמעתי בפני קצין שיפוט ביחידה. במקרים נדירים בלבד (אשר מסתכמים בכמה אירועים בודדים לאורך עשרות השנים האחרונות) הועמדו חיילים לדין פלילי ממש בגין סירוב פקודה. מדובר במקרים ייחודיים כאשר סירוב הפקודה התרחש למול פני אויב במלחמה או עקב כוונה זדונית של החייל, אשר סירובו לקיים פקודה גרם בפועל לנזק רב לצה"ל.

פקודה בלתי חוקית

מן הראוי לציין, כי החוק הצבאי מאפשר לחייל להימנע מלבצע פקודה שניתנת לו על ידי מפקדיו – מקום בו "ברור וגלוי כי הפקודה אינה חוקית". השאלה מהו אותו מקרה שבו תחשב פקודה בלתי חוקית נדונה בעשרות רבות של פסקי דין.

מהי פקודה בלתי חוקית בעליל?

באופן כללי, ניתן לומר כי פקודה שניתן לסרב לבצעה היא פקודה בלתי חוקית בעליל המחייבת את החייל לבצע מעשה המנוגד לחוקי מדינת ישראל, ואשר המוסר והמצפון האנושי אינו מאפשר לבצעה. לפיכך, פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה צבאית שברור לכל אדם כי אינה חוקית, וציות לה הוא עבירה פלילית, ולכן אסור בתכלית האיסור לציית לה.

על החייל שקיבל פקודה שכזו, לסרב מיידית לציית לה כבר ברגע שהיא ניתנת לו, ואם הוא החליט בכל זאת לציית לה – חלה עליו אחריות פלילית לתוצאות מעשהו ואין הגנה על מעשיו.

למידע על פקודה בלתי חוקית בעליל

דוגמא לפקודה בלתי חוקית בעליל

לאחרונה, בפרשת הירי בנעלין (מקרה בו מג"ד הורה לכאורה לחייל לירות כדור גומי ממרחק קצר לעבר מפגין אזוק שאינו מסכן את הכוח הצבאי) קבע בית המשפט העליון כי גם אם החייל היורה חשב בתום לב כי האמירות של המג"ד הן בגדר חובה שעליו לקיימה, הרי שמדובר היה בפקודה בלתי חוקית בעליל, בשל כך שהפקודה חייבה ירי מטווח קצר על אדם עצור, כשהוא כפות ומכוסה בעיניו.

ירי שכזה, מנוגד לחוקי המדינה ומנוגד גם לחובה היסודית שחלה על כל חייל צה"ל המשרתים לכבד זכויות אדם של מי שמצוי במשמורת הצבא, ולהימנע מניצול הכוח והשררה הצבאית בדרך שהיא אכזרית ושפוגעת בעצור הכפות פגיעה קשה ביותר, אשר יש בה התעלמות מזכויותיו הבסיסיות לחיים ולשלמות הגוף.

אי לכך, חובה על חיילי צה"ל לחשוב היטב בטרם הם מבצעים פקודות בלתי חוקיות בעליל מצד מפקדיהם. ואולם, לא כל מקרה של פקודה בלתי חוקית הוא מקרה של פקודה בלתי חוקית בעליל המצדיק סירוב לקיימה. השאלה היא האם הפקודה בלתי חוקית בעליל או לא. אם אין המדובר בפקודה שאינה חוקית "בעליל" – הרי שחובה על החייל לציית לה, אף אם היא אינה חוקית.