רישום פלילי בצה"ל – מתוך הספר "לפנים משורת הדין"

העבירות הנושאות רישום פלילי

מרבית העבירות ה"נפוצות" בצה"ל הן עבירות הנושאות רישום פלילי. עבירות אלה כוללות בין השאר עבירה של היעדר מן השירות ללא רשות (עריקות), עבירות סמים (למעט סירוב להיבדק לגילוי שימוש בסמים מסוכנים), שימוש בלתי חוקי בנשק ועבירות מין.

עבירות מסוימות על חוק השיפוט הצבאי אינן גוררות רישום פלילי, ובהן חריגה מסמכות, סירוב פקודה, סירוב להיבדק לגילוי שימוש בסמים מסוכנים, התנהגות פרועה, התנהגות מבישה, התנהגות שאינה הולמת, פגיעה במשמעת ואי-קיום הוראות מחייבות בצבא. לעבירות אלה אופי צבאי מובהק, וכן מדובר בעבירות קלות יחסית, ומכאן שלא גלומה בהן מסוכנות לחברה.

חשוב לציין כי גם נאשמים בעבירות שנושאות רישום פלילי רשאים לפנות לפרקליט הצבאי שהגיש את כתב האישום, או לחלופין לסגן הפרקליט הצבאי הראשי, בבקשה להמיר את סעיף האישום בסעיף שאינו נושא רישום פלילי, כאשר יש נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

כיצד ניתן להימנע מרישום פלילי?

בעסקת טיעון

ככלל, הפרקליטות הצבאית מייחסת לחיילים אישומים בסעיפי חוק הכוללים רישום פלילי.

מכלל זה יש חריגים, ולעתים סניגורים של חיילים, הערים לחשיבות סוגיית הרישום הפלילי, מצליחים לשכנע את הפרקליטים הצבאיים המקבלים את ההחלטות להגיש כתבי אישום, להימנע מרישום פלילי.

הדרך לעשות כן היא לשכנע את הפרקליט להחליף את סעיף האישום המקורי בכתב האישום בסעיף אחר, שמשמעותו דומה אך הרשעה בו אינה כוללת רישום פלילי. כך למשל, חייל המואשם בהיעדר מן השירות בלא רשות (עריקות) אפשר שיורשע בעבירה של התנהגות מבישה, עבירה שההרשעה בה אינה גוררת רישום פלילי.

בבית הדין

עד לא מכבר, קבעה ההלכה המשפטית של בית הדין הצבאי לערעורים, כי הסמכות להחליט על המרת סעיפי אישום, ובכך "לוותר" לחייל על רישום פלילי, היא סמכות בלעדית של הפרקליטות.

עם הזמן הלכו וגברו קולות במערכת המשפט הצבאית, שיש לבית הדין הצבאי סמכות, במקרים קיצוניים שבהם תחושת הצדק נפגעת קשות, לבטל סעיפי אישום ספציפיים, ואולי אף להמירם לסעיפי אישום אחרים שאינם כוללים רישום פלילי.

מדיניות מחיקת הרישום הפלילי

ביקורת רבה נמתחה על מעשה הרישום הפלילי בגין עבירות שעברו חיילים בצבא, ובפרט בגין עבירות של שימוש בסם מסוכן מסוג קנאביס בנסיבות אזרחיות. נטען שלא יעלה על הדעת שחיילים יוכתמו ברישום פלילי, הפוגע גם בעתידם האזרחי, בעוד חבריהם האזרחים, שעוברים עבירות דומות לחלוטין, לא יועמדו לדין כלל.

טענות אלה העלו לראשונה סניגורים צבאיים בפסק הדין המפורסם בעניין ברטלה. באותו עניין, קבע בית המשפט העליון כי מדיניותו של הצבא, המחמירה עם חיילים, היא סבירה. עם זאת קבע השופט זמיר, כי מצב זה, שבו נפגע עתידם של חיילים באופן דרסטי כל כך, הוא בעייתי, בזו הלשון:

"הרישום של הרשעה בעבירת סמים בהתאם לחוק המרשם הפלילי גורר עמו השלכות קשות בתחומים שונים: האפשרות לרכוש מקצועות מסוימים, להתמנות למשרות מסוימות ולנסוע למדינות מסוימות. השלכות אלו עשויות להיות גורליות לאדם צעיר, המשתחרר מן הצבא ועם זאת אינן מקדמות את עניינו של הצבא. לשון אחר הצבא אינו יוצא נשכר מכך שדרכו של חייל משוחרר נחסמת בחייו האזרחיים[…] לכן אפשר לומר כי ההשלכות הקשות של הרשעה בעבירה כזאת אינן מתיישבות עם רוחו של סעיף 9 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. [[… פגיעה בחייל שהורשע בעבירת סמים עלולה להיות, ככל שהיא נוגעת למהלך החיים שלאחר השחרור מן הצבא, מעבר למידה הנדרשת ממהותו ומאופיו של השירות".

הערה זו של השופט זמיר, שנשארה בדעת יחיד ולא נהפכה להלכה מחייבת, בכל זאת הביאה לידי שינוי מדיניות הפרקליטות הצבאית בנוגע לעבירות סמים בצבא. נקבע כי המלצה למחוק הרשעה בגין שימוש חד-פעמי בסם קל בנסיבות "אזרחיות", תינתן כבר בחלוף שלוש שנים וחצי מיום ביצוע העבירה, או שנה וחצי מיום השחרור מצה"ל, לפי התאריך המוקדם (ולא אחרי שבע שנים).

מדיניות הרישום הפלילי בעבירות סמים הותקפה שוב, בשנת 1996, בבג"צ אורנשטיין-זהבי ואח´ נגד הפצ"ר, ואושרה על ידי בג"צ בקבעו שהיא ב"רף העליון" של מתחם הסבירות.

לאחרונה, נדחתה עתירה נוספת שהוגשה לבג"צ כנגד מדיניות זו.

עתידה לעלות בכנסת הצעת חוק שעניינה רפורמה ברישום הפלילי ואשר תוכניה המדויקים טרם נקבעו. אחת הסיבות לדחיית העתירה האחרונה לבג"צ בעניין הרישום הפלילי בעבירות סמים הייתה הרפורמה שנתונה כעת בהליכים ראשוניים. בית המשפט העליון אף העיר בפסק דינו כי ראוי שיזורזו הליכי החקיקה בעניין זה.