59 ימי מאסר על עבירת עריקות של למעלה משנתיים

ע/139/13

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

תא"ל דורון פיילס המשנה לנשיא אל״ם ארז פורת ־ שופט אל'׳ם יהודה נתנאל ־ שופט

בעניין:

טור' ז.א.  ־ המערערת

נגד

התובע הצבאי הראשי ־ המשיב

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי מטכ״ל שניתן בתיק מטכ״ל (מחוזי) 1154/13 (אל"ם מאיה הלר - שופטת) ביום 19.11.2013. הערעור (חומרת העונש) התקבל.

פסק- דין

1. המערערת, טור׳ זהבית אוחיון, הורשעה בבית הדין המחוזי, על פי הודאתה, בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו- 1955. עניינה של העבירה בהיעדרותה של המערערת מיחידתה במשך 816 ימים, שבסיומה נעצרה. בית הדין קמא השית על המערערת שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. המערערת משיגה על חומרת העונש.
2. ממכלול הראיות שבאו בפני בית הדין קמא עולה כי המערערת נמנית עם מערך מקא״ם. תחילה השתמטה משירות ולאחר שהתגייסה נעדרה למשך 15 ימים, נדונה בדין משמעתי ולאחר זמן קצר החלה בהיעדרותה זו. למעשה לא שירתה המערערת שירות של ממש. מן המסמכים שבאו בפני בית הדין קמא ומעדותה של המערערת בבית הדין עלה סיפור חיים טראגי - אביה מכור לסמים והוא ניתק את הקשר עם בני המשפחה לפני שנים רבות. אימה של המערערת לוקה בנפשה. בשנת 2001, כשרשויות הרווחה ביקשו להוציא את הילדים מחזקתה, ניסתה האם להתאבד בקפיצה מחלון של מבנה. בעקבות מעשה זה נפצעה האם באורח קשה ושהתה זמן ממושך בבית חולים שיקומי ונותרה נכה. המערערת גדלה מחוץ לבית במשך מספר שנים (ב־ ״משפחתון" כהגדרת העובדת הסוציאלית; ב־״בית יתומים״, כתיאורה של המערערת) ואחר כך הוחזרה לחזקת אימה. שניים מאחיה הקטינים של המערערת מתגוררים באומנה אצל סבתם. אחד מאחיה נאסר לאחרונה בשל עבירות אלימות ורכוש. בבית האם מתגוררים שני אחים נוספים שאינם עובדים. העובדת הסוציאלית מוסרת כי המשפחה מתגוררת בדירת עמידר, והאם מצויה בתוכנית שבמסגרתה היא מלווה על ידי עובדת סוציאלית ומדריכה שיקומית ועובדת במרכז תעסוקה שיקומי. העובדת הסוציאלית מוסיפה כי המערערת מהווה עבור אימה גורם תמיכה עיקרי ״...הן ברמה הנפשית והן ברמת הסיוע בבית והתמיכה הכלכלית בזמנים בהם מתקשה לתפקד״. העובדת הסוציאלית מציינת כי אימה של המערערת ״...משקיעה מאמצים משמעותיים בשמירה על איזון פסיכיאטרי, איזון כלכלי ועל תפקוד תקין בבית ונזקקת להרבה חיזוק ותמיכה של גורמים מקצועיים ושל בני משפחה״. מאסרו של בנה גרם לאם משבר. העובדת הסוציאלית מעריכה כי היעדרות ממושכת של המערערת מן הבית עלולה להוביל להחמרה במצבה של האם, אשר רגילה להישען על המערערת במצבי משבר. בעת מעצרה נבדקה המערערת על ידי קב״ן. בפניו תיארה המערערת שני עניינים קשים וטראומטיים שחוותה, שלא נציינם כאן, מחמת צנעתם, וציינה כי בעקבות אחד מהם ניסתה לפגוע בעצמה. הקב״ן קבע כי למערערת ״מצוקה הסתגלותית בעלת מאפיינים חרדתיים ודכאוניים עקב נסיבות אישיות״, ללא כוונות פגיעה עצמית וללא פסיכופתולוגיה מאג׳ורית. בעדותה מסרה המערערת כי בשעתה התביישה לספר לרשויות הצבא על מצבה של אימה.
3. בבית הדין המחוזי ביקשה התביעה הצבאית להשית על המערערת שלושה חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה. בא כוחה ביקש, בשים לב לנסיבות הקונקרטיות, לכך שהמערערת, בנסיבותיה, לא התאימה לכתחילה לשירות צבאי, ומטעמי שיקום, לגזור עליה עונש מאסר כימי מעצרה.
4. בית הדין קמא ציין כי ברגיל נגזרים, בשל היעדרות כהיעדרותה של המערערת, חודשי מאסר ממושכים. עם זאת, בשל הנסיבות האישיות החריגות ניתן ליתן משקל משמעותי לשיקולי השיקום אולם ״...עתירת התביעה בעניין העונש די בה כדי לשקף את אינטרס השיקום בענישה במקרה זה״. עוד קבע בית הדין הנכבד –

״אכן נסיבותיה האישיות של הנאשמת חריגות ואולם אין לכחד כי...לא פעלה על מנת להסדיר מעמדה בשום שלב החל מהליכי גיוסה ועד למעצרה בגין היעדרותה הנוכחית. זאת ועוד יש לזכור כי לעת הזו...אינה פטורה משירות ביטחון, על אף שנבדקה על ידי גורמי ברה״ן, כך שקשה לטעון כי מלכתחילה לא התאימה לשירות צבאי״.

בית הדין המחוזי הטיל על המערערת, כאמור, שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה.

 5.    המערערת מבקשת להקל בדינה - להסתפק בהטלת עונש מותנה או, למצער, בעונש מאסר כימי מעצרה. להשקפתה בית הדין קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבות חייה הקשות, למסקנה המתבקשת כי המערערת לא הייתה מתאימה לכתחילה לשירות צבאי ולשיקולי השיקום ולמעשה קיבל את עמדת התביעה במלואה.

6. כמפורט לעיל, בעת הדיון בבית הדין קמא ואף בעת הדיון בערעור טרם נבחנה התאמתה לשירות של המערערת. דחינו את מתן פסק הדין, כדי להמתין לתוצאת הדיון בוועדת ההתאמה לשירות שבפניה הייתה אמורה המערערת לבוא. ואכן, היום נדון עניינה של המערערת בוועדת ההתאמה. במכתב סיכום הדיון בוועדה נקבע:

״הוועדה ממליצה לפטור את החיילת משירות בגין התנהגות רעה וחמורה. עם זאת, מדובר בחיילת בעלת מורכבות רבה מאוד. ניכר קושי נפשי רב ומצב משפחתי קשה מאוד, ועל כן המלצת הוועדה היא לקצר עד כמה שניתן את שהותה בכלא״.

עוד צוין באותו הסיכום כי בשל ימי התב״ן הרבים נאלצת הוועדה להמליץ על שחרור בשל התנהגות רעה ולא בשל אי התאמה ומוסיפה ״נראה שאם הייתה החיילת מנהלת את תהליכי טרום גיוסה בצורה נכונה, הייתה מקבלת פטור משירות״.

7. אין חולק כי היעדרותה של המערערת משירות ארוכה והייתה ראויה, ברגיל, לענישה משמעותית, בת חודשי מאסר ממושכים. עם זאת, למערערת סיפור חיים קשה מאוד ודומה, כהתרשמות וועדת ההתאמה, כי אם הייתה מציגה אותו בפני רשויות הגיוס הייתה, לכתחילה, מקבלת פטור. ואף זאת, התרשמנו, כי מאסרה של המערערת מחמיר את מצבה של האם, שגם כך קשייה מרובים והיא נאבקת לשקם את חייה.

8. אף התביעה התרשמה כך, ובהגינות רבה הסכימה לקבלת הערעור, באופן שעונש המאסר יועמד על ימי מעצרה של המערערת.

 9. משכך, בנסיבות יוצאות הדופן שהוצגו לפנינו, ולפנים משורת הדין(על ענישה לפנים משורת הדין, ראו ע/116/06 התובע הצבאי הראשי נ' טור' ויצמן(2008) , ע/139/07 התובע הצבאי הראשי נ׳ רב׳׳ט בנימין(2008); ע/87/11 התובע הצבאי הראשי נ' טור' מלכה(2011), מתקבל הערעור באופן שעונש המאסר בפועל מועמד על 59 ימים, שהם כימי מעצרה עד היום. אין שינוי ברכיב המאסר המותנה שהטיל בית הדין קמא.

ניתן והודע היום, כ״ד בכסלו התשע״ד, 27 בנובמבר 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.