גזר דין בעבירת היעדרות של כמעט שנתיים

ע/138/13

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

תא״ל דורון פיילס - המשנה לנשיא

אל"ם ארז פורט - שופט

אל״ם חובב דרור ־ שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי  (״ המערער")

נגד

טור׳ א.מ. – ("המשיב")

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי זרוע היבשה שניתן בתיק ז׳׳י(מחוזי) 297/13 (אל״ם אהרון פנחס - הנשיא, רס"ן אור אבגיל – שופט, סרן יהושע כץ - שופט) ביום 4.11.2013. הערעור (קולת העונש) נדחה.

פסק-דין

1. המשיב, טוראי א.מ., הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו- 1955. עניינה של העבירה בהיעדרותו של המשיב מיחידתו במשך 661 ימים, שבסיומה התייצב. בית הדין קמא גזר על המשיב (ברוב דעות) שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה, והורה להפעיל עונש מאסר מותנה בן ארבעה חודשים שהיה תלוי כנגד המשיב, באופן שחודש אחד ירוצה באופן מצטבר לעונש המוטל והיתרה תופעל באורח חופף. התביעה הצבאית משיגה על קולת העונש. לטעמה יש להחמיר במידתו של עונש המאסר המוטל ולהורות על הפעלת המאסר המותנה, כולו, באורח מצטבר.
2. בפני בית הדין קמא באו, בעדים ובמסמכים, רקעו האישי ומהלך שירותו הצבאי של המשיב. אביו נפטר באתיופיה. אימו לוקה בבריאותה ואינה עובדת. למשיב שלוש אחיות ־ הגדולה לוקה בבריאותה ושתי האחרות תלמידות קטינות. האם אינה עובדת ומקבלת קיצבה מן הביטוח הלאומי. המשיב עבד וסייע בפרנסת המשפחה. האם והמשיב צברו חובות כבדים. למשיב חובות ל״שוק האפור״ ובניסיונו להחזירם רכש מכשירי טלפון סלולאריים בתשלומים ומכרם, אך לא עמד בהחזרי התשלומים וכך תפחו חובותיו, גם בהיבט זה. המשיב התגייס וביקש לשרת כחייל קרבי. הוא החל בטירונות במסגרת ההנדסה הקרבית. מפקדיו, שהיו ערים למצבו האישי ולקשייו בשירות, העמידו אותו על הקושי אשר צפוי לו בשירות כלוחם, על כך שיפסיד הקלות ת״ש ואף הציעו לו לפנות לקב״ן. המשיב עמד על רצונו לשרת כלוחם ודחה את ההצעה לפגוש בקב"ן. לאחר מספר חודשים בשירות ושתי היעדרויות קצרות החל בהיעדרות בת 189 ימים. המשיב הועמד לדין בשל היעדרות זו בבית דין צבאי. הוטל עליו עונש מאסר בפועל מקל ובצידו ארבעה חודשי מאסר על תנאי. בתקופת מעצרו דאז נבחן עניינו על ידי מערך גחל״ת אשר המליץ כי המשך שירותו ותנאיו יבחנו, עם שחרורו מן המאסר. מיד כשסיים לרצות את המאסר החל בהיעדרות דנן וממילא לא ניתן היה לממש את החלטת מערך גחל״ת. המשיב מסר כי בעת ההיעדרות עבד. במהלך מעצרו זה פוטר המשיב משירות בשל התנהגות רעה חמורה.
3. בית הדין קמא עמד על חומרת מעשיו של המשיב, אשר נעדר תקופות ממושכות, מבלי שניסה לשרת בתנאים מקלים, באופן שישלב את השרות הצבאי עם עזרה למשפחה. מנגד, שקל בית הדין המחוזי את מצוקותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב ואת העובדה כי היה לאימו ולמשפחתו ״גורם המשען העיקרי״. בבוא בית הדין קמא לקבוע את מתחם העונש ההולם נחלקו דעות שופטיו. רוב השופטים קבעו מתחם שבין שישה לעשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל. השופט שבמיעוט סבור היה כי המתחם ההולם עומד על חמישה עד עשרה חודשי מאסר בפועל. כל השופטים לא מצאו לחרוג מן המתחם מטעמי שיקום, בשים לב למהות העבירה והישנותה. הם מצאו, עם זאת, להידרש לשיקולי השיקום, בקביעת העונש בתוך מתחם הענישה. כך גם, מצאו כל השופטים להתחשב בשיקולי הרתעה, בתוככי המתחם. במסגרת מתחם הענישה מצאו שופטי בית הדין קמא להתחשב בנסיבות המשפחתיות, במצב הכלכלי של המשיב ושל משפחתו, בפגיעת עונש המאסר במשיב ובמשפחתו, בגילו הצעיר של המשיב ובכך שנטל אחריות על מעשיו. אף בקביעת העונש נחלקו דעות שופטי בית הדין קמא: רוב השופטים מצאו לגזור על המשיב עונש ״בקירוב לסף התחתון של מתחם העונש ההולם לגישתם, גם אם לא בסיפו התחתון ממש״ - שבעה חודשים; השופט שבמיעוט סבור היה ״בנסיבות הייחודיות של המקרה״ כי יש להעמיד את העונש בקצהו התחתון של המתחם הראוי, לגישתו - חמישה חודשים. כל שופטי בית הדין המחוזי ראו להפעיל את עונש המאסר המותנה, באופן שחודש אחד הימנו יצטבר לעונש המוטל והיתרה תרוצה באופן חופף - ״בהתחשב בכלל נסיבות העניין, ובעיקר נוכח שיקולי שיקומו...תוך מתן הדעת אף למשך עונש המאסר המותנה״.
4. התביעה הצבאית לא השלימה עם גזר דינה של הערכאה קמא, בכמה היבטים: ראשית, להשקפתה, בנסיבות העניין, נוכח תקופת ההיעדרות הארוכה, שבאה ברצף לאחר תקופת היעדרות ארוכה קודמת, כשהמאסר המותנה אינו מרתיע את המשיב והוא אינו עושה כל ניסיון לשוב ולהשתלב בשירות, חרף מאמצי רשויות הצבא לשלבו - מתחם הענישה שנקבע אינו הולם וראוי היה לקבוע מתחם אשר קצהו העליון גבוה באופן משמעותי מזה שנקבע. שנית, גם במסגרת מתחם הענישה שקבעו רוב שופטי בית הדין המחוזי ראוי היה, בנסיבות שתוארו, לקבוע את העונש בקצהו העליון. שלישית, חולקת התביעה על מתן משקל לשיקולי שיקום, מבלי שבית הדין ירד לפרטי העניין ומבלי שהוצגה תכנית שיקומית - לא בצבא ואף לא במסגרת האזרחית, משפוטר המשיב משירות. רביעית, לגישת התביעה לא היה מקום, בנסיבותיו החמורות של העניין, לחרוג מן הכלל ולא להפעיל את העונש המותנה, כולו באופן מצטבר לעונש המוטל. התביעה עתרה, אפוא, להחמיר במידת עונש המאסר המוטל ולהורות על הפעלת עונש המאסר המותנה כולו, באופן מצטבר למאסר המוטל.
5. בא כוחו של המשיב ביקש כי נדחה את העתירה. הסנגור הציג נתונים אשר עוסקים בשיעור הגיוס הגבוה של בני קהילת עולי אתיופיה ולעומתם את הנתונים המצערים, שלפיהם רבים מהם נכלאים במהלך שנת שרותם הראשונה ושבים ונכלאים. להשקפתו, המשיב, בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות, הוא מקרה מייצג של התופעה הרחבה. הסנגור סבור כי קשייו של המשיב, שעימם הגיע לשרותו, ואיתם בחר מלכתחילה להתמודד ולשרת שירות משמעותי, כלוחם, הלכו והעמיקו. לא היה בכוחו של הסיוע שהצבא יכול היה להעניק לחלצו, ועל כן נדחק לדרך ההיעדרות. שיקום רואה הסנגור בהשתלבותו של המשיב במעגל העבודה. מנגד, מאסר ממושך יחמיר, לגישתו, את מצבם של המשיב ומשפחתו.
6. עניין לנו במקרה מורכב אשר מעורר התלבטות - המשיב נעדר פעם אחר פעם, תקופות ממושכות, על אף שרשויות הצבא נדרשו לעניינו וביקשו לאפשר בידו הזדמנות להשתלב בשירות, בתנאי שירות שבהם יוכל לשלב את חובת השירות עם עזרה למשפחתו, כשלחובתו עונש מאסר מותנה. ברגיל, בנסיבות כאלה ראוי היה המשיב לעונש מאסר ממושך, כבד מזה שהוטל עליו. מנגד, חרף קשייו מבית, לא ביקש המשיב, לכתחילה, לחמוק מחובת השירות. אדרבא, הוא ביקש לשרת כלוחם והתמיד בכך מספר חודשים. אין ספק כי רקעו האישי והמצב הכלכלי שלו ושל משפחתו קשים, וכי הוא אכן עמוד התמך המרכזי במשפחה. המשיב לא השכיל, למרבה הצער, לבחור בדרך הביניים של שירות בתפקיד תובעני פחות, שיאפשר לו לעבוד ולסייע למשפחה ובחר ללכת מקצה לקצה - משירות כלוחם להיעדרות מן השירות ובסופו של דבר לפטור בשל התנהגות רעה. יש לקוות, כפי שראה זאת גם בית הדין המחוזי, כי מעז יצא מתוק וכי המשיב, לאחר שיסיים את ריצוי עונשו, ישתלב במעגל החיים האזרחי, יעבוד וייצב את מצבה הכלכלי של משפחתו. זו דרך השיקום, שדובר בה בפסק דינו של בית הדין המחוזי.
7. באיזון נסיבות אלה, ולא בלי היסוס, מתוך ראיית קשייו של המשיב, סיכויי שיקומו (שהרי במעשיו הוכיח כי הוא נוטל אחריות למשפחה, גם במחיר אישי כבד) ומכלול רכיבי הענישה, שאינם קלים, מצאנו שלא להתערב בגזר דינה של הערכאה קמא.
8. הערעור נדחה, אפוא.