עריקה

ע/3,8/14

פסק דין

1. שני הצדדים משיגים בפנינו על מידת העונש שנגזרה לטוראי י.א. (להלן – ״המערער״) אחר שהורשע, בבית הדיו הצבאי המחוזי, על-פי הודאתו, בעבירה שעניינה עריקה, לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו-1995. כעולה מכתב האישום בו הורשע, המערער נעדר מהצבא מתוך כוונה שלא לחזור לתקופה ממושכת ביותר, למעלה מתשע שנים (3389 למים). היעדרות זו הסתיימה בהתייצבותו.
2. בפני בית הדין המחוזי באו נסיבות חייו של המערער, בגיל 14 נדקר על רקע לאומני, נפצע ואושפז. לדבריו, בשנות נערותו הסתבך בתגרות רחוב ואף נפצע. המערער החל בהליכי גיוס, במהלכם הכחיש כל מעורבות במעשי אלימות. בהיותו בעיצומם של הליכי הגיוס עקר מהארץ בלחצה של אמו, כדי לקבל אזרחות אמריקנית. לדבריו, סמוך אחרי גיל שמונה עשרה נישא, ונולדו לו שני 'ילדים. בשנת 2012 התגרש. גרושתו וילדיו עלו לארץ וכעת הגיע כדי לבקרם. למערער קשר עם אישה נוספת, המתגוררת בארצות הברית, שהרתה זה מקרוב. מצבו הכלכלי כך טען, אינו שפיר ורובץ עליו עול חובות. בהגיעו לארץ הוגשה על ידי גרושתו תביעה למזונות הילדים ובאופן זמני חויב במזונות בסך 2500 ש״ח מדי חודש. כן הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. המערער מסר כי בתקופת שהותו בארצות הברית, פנה, לא אחת, לקונסוליה הישראלית לברר את מעמדו מול רשויות הגיוס ושם נמסר לו, לדבריו, כי עליו להגיע לארץ. לפיכן, התייצב בלשכת הגיוס, כעת.
3. הקב״נית שבדקה את המערער לאחרונה, ציינה בחוות דעתה שהוגשה מטעמו של המערער, כי לא מצאה סימפטומים פוסט טראומתיים בעקבות פציעת המערער בפיגוע כי למערער זיקת שלילית לשירות והגיע לבירור בארץ כדי לקבל פטור מהשירות. הקב״נית לא התרשמה מתחלואה נפשית ואף לא מצאה צורך בהמשך מעקב של גורמי בריאות הנפש בעניינו של המערער.

׳4. בית הדין־ קמא עמד על חומרת ־העבירה, שעניינה היעדרות־ מתוך כוונה שלא לחזור לשירות; על כי המערער היה מודע היטב לחובתו להתגייס, וכי עזב את הארץ מרצונו שלו ׳״מתוך העדפה ברורה ומובהקת של טובתו האישית.״ בית הדין המחוזי מצא שלא ליתן אמון בדברי המערער בדבר זיקה בין אירועי אלימות בנערותו ובין הימנעותו מלהתגייס. עוד קבע בית הדין קמא, כי המערער שב לארץ מטעמים אישיים וכי התייצב בלשכת הגיוס אך ורק כדי לקבל פטור משירות. יצוין כי המערער עמד בפני ועדת התאמה לשירות שהמליצה על פיטורו מהשירות בעילה של ״התנהגות רעה וחמורה״. בשים לב לנסיבות אלה מצאה הערכאה קמא כי מתחם הענישה ההולם הוא עונש מאסר הנע בין שנים עשר ועד שמונה עשר חודשים לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה.

לאחר שקילת שיקולי הלימה מחד גיסא, ונוכח הנסיבות האישיות שנמנו ובשים לב להודאתו באשמה מאידך גיסא, נגזרו למערער חמישה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונש מאסר מותנה.

5. המערער סבר כי נוכח נסיבותיו האישיות החריגות יש להקל בעונשו: נטען כי פציעתו באירוע לאומני השפיעה קשות על מצבו הפיזי והנפשי, וכי עקר לארצות. הברית בשל לחצה של אמו ״ללא כל יכולת בחירה׳׳. נטען כי התפרקות משפחתו ומעבר אשתו וילדיו לארץ, הרעו עוד את מצבו הנפשי. מצבו הכלכלי קשה, שלא כקביעת הערכאה קמא, שציינה, בעקבות חוות דעת הקב״נית כי למערער ״חיים עשירים״, ועונש המאסר הממושך יביא ״לריסוקו הכלכלי^,,. לעניין מצבו הנפשי נטען כי חוות דעת הקב״נית בעניינו אינה ממצה, ונעשתה כלאחר יד, בלא שהקדישה זמן מספק לעמוד על קשיי המערער. נסיבותיו האישיות הצדיקו, כך נטען, קביעת מתחם ענישה רחב יותר, והקלה בעונש המוטל, בין גדריו.

6. מנגד, התביעה הצבאית עתרה להחמיר בעונש המאסר הממשי שנגזר למערער: על-פי קביעת הערכאה קמא המערער נעדר אך בשל קידום טובתו האישית, ובמעשיו פגע בחלוקה     שיוויונית של חובת השירות הצבאי; נטען כי מדובר בעבירה הגוררת עמה, על-פי ההלכה הפסוקה, עונש מאסר ממושך שראוי כי ״יימדד בשנים ארוכות״ בהלימה להשתמטות המוחלטת של המערער מחובת השירות הצבאי. נטען כי, נסיבותיו האישיות של המערערצריכות לקבל משקל משני ומוגבל, ומכל מקום מדובר בנסיבות שהתהוו רק במהלך שנות היעדרותו של המערער ולא היו ברקע תחילת ההיעדרות. עוד נטען כי אין ליתן לפציעתו בפיגוע כל משקל בקביעת העונש ההולם. הופנינו לכך, שעל  פי התיעוד הרפואי, מדובר היה בפגיעה שטחית, שאין לה כל קשר להיעדרותו מן השירות שהחלה כחמש שנים לאחר מכן. הוטעם כי המערער לא הביע חרטה של ממש על מעשיו ולא הראה כל רצון ממשי לשרת. על כן סבורה התביעה כי מתחם הענישה שנקבע אינו הולם את נסיבות העניין והוא מקל יתר על המידה ואף קביעת העונש בסופו של יום מקלה, בשים לב לענישה שקבע המחוקק לצידה של העבירה, ולעונשים שהוטלו בעבר, בעבירת זו, במקרים דומים.

דיון והכרעה

7. המערער הורשע בעבירה מהחמורות שבחוק השיפוט הצבאי: עניינה במי שנעדר מן השירות מתוך כוונה שלא  לשוב אליו. מדובר בהיעדרות שאינה אלא רמיסה ברגל גסה של חובת השירות, במלואה.

לנסיבות העבירה במקרה הנדון היבטי חומרה בלתי מבוטלים: המערער נעדר בעיצומם של הליכי הגיוס, שעה שהיה מודע היטב לחובתו הקרבה להתגייס. חלף זאת עקר מהארץ, תוך שהוא מתנכר ומתעלם כליל מחובת השירות ונעדר לתקופה ארוכה ביותר. מדובר במי שנולד בארץ וראה בה את מרכז חייו עד סמוך למועד גיוסו.