גימלת רנג

ועדת ערר לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל

בעניין:

ש.ח.

                                                                                                                                 (להלן: ״העורר״)

 - נ ג ד - 

צבא ההגנה לישראל

                                               (להלן: ״המשיבה״)

פ ס ק  -  ד י ן

בפנינו ערר, בו התבקשנו להעניק לעורר סעד הצהרתי, כי גמלתו תחושב בהתאם לדרגת השכר שהייתה מגיעה לו לולא הופלה לרעה ולולא הפרו מפקדיו והגורמים המוסמכים בתוך המערכת הצבאית את פקודות הצבא הנוגעות לעניין הענקת דרגה לפי מסלול בכיר ולפי דרגת רנ״ג לרבות הנגזרות ממנה, מיום שהעורר החל לבצע את התפקיד של מפקד ימ״ח על פי התקן בו שובץ, אך לא זכה ליהנות ממנו, ולאחר מכן כאשר שובץ לתפקידי קצונה.

בהחלטתנו מיום 20.6.2011 הורנו לב״כ העורר, כי ינמק תוך 14 יום מדוע לשיטתו יש לוועדה סמכות לדון בהיקף הגמלה שנקבעה לעורר כתוצאה מאי קבלת דרגת רנ״ג ולב״כ המשיב, כי יעביר התייחסותו לתגובת ב״כ העורר תוך 14 ימים נוספים.

טענות העורר

ביום 17.7.2011 הגיש ב״כ העורר את התייחסותו להחלטה, בה פרט את הנימוקים המקנים, לדעתו, סמכות לוועדה לדון בעניינו של העורר, כדלקמן:

ב״כ העורר טען כי הערר לא נסב על אי קידום בדרגה או על היקף הגמלה, כי אם על אי מתן החלטה של גורם מוסמך בצה״ל בעניינו של העורר. לשיטתו, אי מתן החלטה בעניינו של העורר,
בהתחשב בכך שעבר זמן רב מאז שפנה לגורם המוסמך בצה״ל, מהווה למעשה החלטה השוללת את זכותו לקבלת דרגה לפי מסלול בכיר ולפי דרגת רנ״ג.

עוד טען ב״כ העורר כי עניינו של העורר אינו בקידום בדרגה אלא עניין כספי של מימוש תוכנית שירות. הסעד המבוקש מהוועדה כי תורה לגורם המוסמך ליתן החלטתו, וזאת בהתבסס על סעיף 11 לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש״ע-2010 (להלן: ״החוק״), לפיו מוסמכת הוועדה גם להחזיר את העניין שנדון בפניה עם הוראות לגורם המוסמך.

לפיכך, טוען ב״כ העורר כי סמכות הוועדה לדון בסעד הצהרתי בדבר חישוב הגמלה, באופן שחישוב הגמלה יעשה בהתאם למסלול בכיר ולדרגת רנ״ג, לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד - 1984, אשר קובע כי אם הובא עניין כדין לפני בית משפט או בית דין והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור העניין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו עניין, אף אם העניין שבשאלה הינו בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או בית דין אחר.

טענות המשיב

ביום 31.7.2011 הגיב ב״כ המשיב על טענות אלו. לדברי ב״כ המשיב, יש לדחות את הניסיון לשוות לדרישה לקבלת הדרגה אופי של דרישה כספית וכי הואיל ולוועדה אין סמכות לדון בסעד העיקרי אשר נתבקש ממנה - סעד הצהרתי - כי גמלתו של העורר תחושב בהתאם לדרגת השכר שהייתה מגיעה לו לולא הופלה לרעה ולולא הפרו מפקדיו והגורמים המוסמכים בתוך המערכת הצבאית את פקודות הצבא הנוגעות לעניין דהיינו לפי מסלול בכיר ולפי דרגת רנ״ג לרבות הנגזרות ממנה מיום שהעורר החל לבצע את התפקיד של מפקד ימ״ח על פי התקן בו שובץ, אך לא זכה ליהנות ממנו ולאחר מכן כאשר שובץ לתפקידי קצונה - הרי שאין באפשרותה - הן לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד־1984, והן לפי סעיף 38 לחוק בתי דין מנהליים, התשנ״ב־1992, לדון בעניין שעולה דרך אגב בערר שהוגש. לשון אחר: בהיעדר סמכות לדון כדין בערר, אין סמכות לדון ״דרך אגב בשאלה שהכרעתה דרושה לברור הערר... אף אם העניין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט או בית דין אחר״.

עוד טען ב״כ המשיב, כי פניותיו של העורר נענו, כי אין לראות בטענת העדר ההחלטה כאילו נתקבלה החלטה בעניינו של העורר, וכי גם בתגובתו האחרונה לא הצביע ב״כ העורר על החלטה של גורם מוסמך אשר עליה מבקש לערור.

דיון והכרעה

לאחר שקראנו בעיון רב את טענות הצדדים, אנו מחליטים כי אין אנו מוסמכים לדון בערר וזאת מחמת העדר החלטה של גורם מוסמך אשר עליה ניתן לערור.

הן בכתב הערר (סעיף 15) והן בתגובתו מיום 17.7.2011 (סעיף 13), מציין ב״כ העורר כי פנה למפקדה הממונה - מפקדת קצין תחזוקה ראשי(כיום, מפקדת קצין לוגיסטיקה ראשי) ולמנהל הנגדים שבאגף כוח אדם, אשר לטענתו הינם הגורמים המוסמכים לקבל החלטות בעניינו, אך לא נענה לגופו של עניין. כתמיכה לטענתו, מפנה ב״כ העורר לנספח ז׳ לערר, אולם מעיון במסמכים המצורפים לערר, לרבות נספח ח׳, אנו למדים כלהלן:

במהלך חודשים פברואר עד מאי 2005 פנה העורר לנציב קבילות החיילים (להלן: "הנציב״) שלוש פעמים ונענה על ידי הנציב כי הואיל וחלפה שנה מיום שנעשה המעשה עליו נסבה הקבילה, אין הוא פותח בבירור הקבילה וכי באפשרותו לפנות בנושא זה למפקדיו ואל ראש מפקדת זרוע יבשה. על תשובתו זו חזר הנציב גם ביחס לשתי הפניות הנוספות של העורר.

ביום 19.5.2005 פנה העורר בעניינו למנהל הנגדים במחלקת הסגל. פנייתו נענתה ביום 14.6.2005 ועל פי הכתוב בה הוא אינו עומד בתנאים לקבלת מינוי בכיר(אינו נושא במינוי בכיר וכן לא ביצע אופן רכש לשלב 13- ביצוע קורס 5680/9161 או להיותו בעל תעודת טכנאי והנדסאי וכי לא נתקבלה כל פנייה מהחיל אליו הוא משתייך כי יציבוהו במסלול בכיר. בסעיף ד׳ למכתב צוין כי הואיל ואין מנהל הנגדים גוף מברר והואיל ואין בידיו כלים לבקר את החיילות בנושאים של איוש במסלול בכיר, מומלץ לעורר לפנות בעניין זה למדור הנגדים החיילי.

ביום 1.11.2005 פנה העורר שוב לנציב, בטענה כי פנה למנהל הנגדים במחלקת הסגל וכן למנהל הנגדים החיילי, אך לדאבונו, לא נענה בתשובות מספקות וכי מפקדת קצין לוגיסטיקה ראשי תפתח בבירור עניינו רק אם יורה על כך הנציב ולכן מבקש התערבותו.

ביום 14.11.2005 השיב הנציב לעורר כי אין הוא חוזר מהחלטתו שלא לפתוח בבירור קבילתו, אולם הוא מפנה את עניינו לבדיקה על ידי ראש ענף משאבי אנוש וראש מדור נגדים במפקדת קצין לוגיסטיקה ראשי.

ביום 22.2.2006 פנה שוב העורר לנציב. בפנייתו פרט העורר את ההליכים עד למועד פנייתו; הראיונות שאליהם זומן במפקדה וכן התייחסותו לאמרת רמ״ד נגדים במקשל״ר - שציינה בפניו שיש לו אפשרות להגיע לראיון במחלקת הסגל ענף נגדים או שהיא תחזיר תשובה לנציב קבילות - כי אין טעם להגיש בקשה לראיון הואיל ובמחלקת הסגל נמסר לו כי מדובר בעניין שבטיפול החיל. לבסוף ציין העורר, כי הסיכום של רמ״ד הנגדים היה כי היא תחזיר תשובה לנציב. לאור האמור לעיל, ולאור שסיכום הרמ״ד אחר להגיע לידי הנציב(לפי בירורים שקיים העורר), בקש העורר את התערבות הנציב בעניינו.

ביום 2.4.2006 השיב הנציב לעורר כי לאור תשובתה של רמ״ד נגדים במחלקת הסגל מיום 28.3.2006 לפיה, בין היתר, בתקופה המדוברת לא עמד העורר בתנאים הנדרשים למינוי בתפקיד בכיר, אין הוא שוקל מחדש לפתוח בבירור הקבילה.

ביום 20.4.2006 חזר העורר ופנה לנציב. מתשובתו של הנציב לעורר מיום 21.6.2006, אנו למדים כי לאור פנייתו החדשה של העורר פתח הנציב בבירור הקבילה. בתשובתו פרט הנציב את הממצאים שעלו מהבירור ולפיהם אין בידי העורר זכות לקבלת מינוי בכיר. בהחלטתו קבע הנציב כי לאחר שבחן ביסודיות את טענות העורר וכן את ממצאי הבירור, לא מצא מקום להתערבות נוספת מטעמו. במעמד זה הודיע הנציב לעורר כי בכך סיים את טיפולו בקבילה.

בין היתר מצא הנציב, כי עד לשנת 1991 אישור המינויים הבכירים של נגדים היה על בסיס אישי על־פי אישור המפקדים ובהמלצתם. בשלהי שנת 1991 שונה המודל במסלול הבכיר לנגדים ונקבע מודל על-פי תקנים והמינוי במסלול הבכיר היה לפי תפקיד. אשר לשנת 1992, מצא הנציב כי לא ניתן לברר אחרי 15 שנה את טענות העורר המתייחסות לשנה זו. לגבי השנים 2000-1992, מצא הנציב, לפי הברורים שערך, כי לא כל נגד שמונה לתפקיד סרן קיבל מינוי למסלול בכיר. תפקידים אלה אושרו על ־ ידי מדור חקר במנט״ם (מנהל לכוח אדם טכנולוגי ולמחקר). באמצע שנות התשעים חל שוב שינוי במדיניות והופסקה ההכרה של נגדים בתפקידי סרן למסלול בכיר. לא כל מי שמונה לתפקיד לפי תקן סרן קיבל מינוי למסלול בכיר. תפקידים אלה נבחנו ואושרו פרטנית על-ידי מדור חקר במנט״ם. העורר מילא תפקידי סרן אך אלה לא הוכרו במסלול הבכיר על ־ ידי מדור חקר ולכן לא זיכו את העורר במסלול רנ״ג. עוד מצא הנציב בבדיקתו, כי ביחידתו של העורר אין תקן בכיר ולכן לא ניתן לפרסם מינוי למסלול בכיר גם אם העורר היה עומד בכל התנאים למסלול זה.

ביום 4.7.2006 פנה העורר שוב לנציב אולם, בתשובת הנציב מיום 18.7.2006 חזר הוא על החלטתו לפיה תם הטיפול בקבילה.

השתלשלות העניינים המפורטת לעיל מלמדת, כי לאור סירובו של העורר לקבל זימון לראיון במחלקת הסגל בפני רמ״ד מנהל הנגדים, לא נתקבלה החלטה סופית בעניינו, ומכאן שללא החלטה סופית של הגורם המוסמך אין הוא יכול לערור בפני ועדת הערר. בתשובת הנציב לעורר מיום 2.4.2006, נכתב בסעיף 6 כך: ״לדבריה של ראש מדור נגדים, הוצגו הממצאים הנ״ל בפניך בראיון האחרון שהתקיים בינך ובינה (5/2/2006) והצעתה אליך להגיע לראיון בפני ראש מנהל נגדים וקל״ ר נדחתה על ידך״. העורר לא אפשר, כאמור, השלמת תהליך הראיונות ובחינת הנושא, כך שתתקבל בעניינו החלטת הגורם המוסמך, עליה ניתן לערור.

בנסיבות אלו, לטעמנו, לא ניתן לראות בהעדר החלטה כאילו נתנה החלטה על ידי הגורם המוסמך. ועדת הערר מוסמכת לדון אך ורק בהחלטות של גורם מוסמך, כאמור בסעיף 4 לחוק (שנוסחו יובא להלן), הקובע כי חייל בשירות קבע רשאי לפנות לוועדת הערר כאשר הוא חש שנפגע מהחלטה של גורם מוסמך בצה״ל אשר נתקבלה בעניינו, ודי בכך כדי לדחות את הערר.

בלשון סעיף 4 לחוק:

״4. (א) חייל בשירות קבע הרואה את עצמו נפגע מהחלטה של גורם מוסמך בעניינים כמפורט להלן, למעט בעניין שניתן להגיש לגביו עתירה לפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים או שניתן לערער עליו לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל(גמלאות) [נוסח משולב], התשמ״ה־1985 (להלן - חוק הגמלאות), רשאי לערור על ההחלטה לפני ועדת ערר:

(1)    ענייני שכר... מימוש תכנית שירות שאינו כרוך בתפקיד או בקידום בדרגה...

(2)    ...

(ב) הרואה את עצמו נפגע מהחלטה של גורם מוסמך בעניין [...] רשאי לערור על ההחלטה לפני ועדת ערר״ .

לא זו בלבד ולמעלה מן הצורך, יצוין כי משהחליט הנציב כאמור בתשובתו לעורר מיום 21.6.2006 לפתוח בבירור קבילתו, ולאחר שקיים בירור זה החליט על בסיס הממצאים, לפיהם העורר לא עמד בתנאים לקבלת התקן הבכיר וגם לא היה ביחידתו האחרונה תקן כאמור - כי אין מקום להתערבות מטעמו, הרי שגם עילת ההתערבות בהחלטת הגורם המוסמך אינה מתקיימת וזאת מכוח סעיף 555(ב) לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו־1955 (להלן: ה״חש״צ״) אשר לפיו לא תדון הוועדה בסעד אשר נוגד את החלטת וממצאיו של נציב קבילות חיילים בעניין קבילה, ובלשון הסעיף:

״(ב) שום בית משפט לא ייזקק לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של נציב הקבילות בעניין קבילה.״

יפים לעניין זה דברי נשיאת בית המשפט העליון, השופטת ביניש, בבג״צ 3579/07 רס״ב שבמאי שבו נ׳ צבא הגנה לישראל (לא פורסם, 25.8.2008), לפיהם בהתחשב בכך שטענות העותר נבחנו על ידי הנציב ונדחו, הרי שמכוח סעיף 555 לחש״צ אין מקום להתערבות בממצאי הבדיקה היסודית של הנציב, כלהלן:

״טענותיו של העותר בדבר הבטחות ואישורים שניתנו לו, ובעיקר טענותיו כי ההחלטות בעניינו נתקבלו בשל שיקולים זרים, נבחנו על ידי המשיב 2, נציב קבילות החיילים, ונדחו. מכוח הוראת סעיף 555 לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו-1955, ובנסיבות העניין, אין מקום להתערבות בממצאי בדיקתו היסודית של המשיב 2, לפיהם לא קיבל העותר התחייבות מרשויות הצבא לקבלת המינוי, ולא הופעלו שיקולים זרים בהחלטות הנוגעות לעניינו.״

יצוין, כי סעיף 555(ב) לחש״צ אמנם קובע כי ״שום בית משפט לא ייזקק לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של נציב הקבילות בעניין קבילה״, אך חרף זאת, ברור כי התכלית של הוראה זו, כפי שנקבע בבג״צ 3579/07, שם_׳ הינה לקבוע כי ממצאים שנקבעו על ־ ידי הנציב לאחר חקירה, לא ייבחנו, בדרך כלל, שוב על ־ ידי ערכאה שיפוטית, יהא שמה אשר יהא, שמטרתה לקבוע ממצאים. זו תכליתה של ההוראה בסעיף 555 לחש״צ ולכן היא חלה גם על בית דין מינהלי. כך גם נפסק כי הוראת סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, הקובעת כי: ״(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו. (ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון״ - חלה על־פי תכליתה על כל ערכאה שיפוטית, יהא הכינוי אשר ניתן לה אשר יהא (ראו ברק פרשנות במשפט, פרשנות החקיקה, עמ׳ 766-765 (תשנ״ג־1993).

עוד, יוער, כי לאור האמור, הרי שהגם אם הייתה החלטה של גורם מוסמך עליה יכול היה העורר לערור בפנינו, הרי שלגופו של עניין, ניתן היה לדחות את הערר מחמת העדר עילה, הואיל ולאור ממצאי הנציב הוכח כי העורר לא עמד בתנאים לקבלת מינוי בכיר וכן לא מלא תפקידים אשר הוכרו במסלול בכיר על ידי חקר. נוסיף, כי העורר גם לא הצביע על הוראה בפקודות הצבא המצביעה על זכאות אוטומטית של העורר להיכנס למסלול הבכיר ולקבל דרגת רנ״ג ללא מילוי כל התנאים עליהם הצביע הנציב בהחלטתו האמורה מיום 21.6.2006, בסעיף 6. אי לכך גם אם יוכיח העורר את כל טענותיו, אין בידי ועדת הערר להושיעו, שכן לא התקיימו התנאים לזכאותו של העורר למסלול הבכיר.

לעניין זה ראו גם תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984, המסמיכה את בית המשפט למחוק כתב תביעה אם איננו מגלה עילה. כך נאמר מפי השופט ריבלין(כתוארו אז) בע״א 3510/99 ולעס צ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ״ד נה(5) 833,828 (2001) :

״תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ״ד־1984 (להלן התקנות) מסמיכה את בית-המשפט לצוות על מחיקת כתב-התביעה כאשר זה אינו מראה עילת תביעה. בית-המשפט יפעיל את סמכותו על־פי תקנה זו אך ורק כאשר ׳...ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש...׳(י׳ זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית, בעמ׳ 384 (1995) (להלן - זוסמן). בית-המשפט, בבואו למחוק כתב־ תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג אפוא משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על-ידיו כדי שבית-המשפט יימנע ממחיקת התביעה על הסף״.

ראו גם ע״א 76/86 ד׳׳ר יוסף פיינשטיין נ׳ ה. ש. מלונות בע״מ, פ״ד מג(3) 124, 128 (1989); ע״א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע״מ נ׳ מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע״מ, לא פורסם (4.6.2007); רע״א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ׳ שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע״מ_׳ לא פורסם (14.4.2010); ע״א 7547/99 מכבי שירותי בריאות נ׳ דובק בע״מ, (לא פורסם (13.7.2011).

בנוסף, גם אם היה בידי העורר להוכיח כי הוצב ותפקד בפועל בתפקידים המזכים במינוי בכיר, הרי שהזכות לקבל מינוי בכיר אינה זכות קנויה והיא תלויה בפרמטרים נוספים, כפי שגם ציין הנציב בהחלטתו האמורה. בבג״צ 652/93 דרור שמואלי נ׳ שר הביטחון (לא פורסם, 21.11.1993) נקבע כי חרף העובדה שהעותרים מילאו את פרק הזמן המינימאלי לקבלת דרגת הרס״ר, לא הייתה להם זכות קנויה לקבלה:

״אין חולק כי בעת שסיימו העותרים שנתיים בדרגת רס׳׳ל, לא הייתה להם זכות קנויה להיות מקודמי לדרגת רס״ר. הייתה להם לקבל דרגה זו נוכח הפד"ם שנקבע בהפ״ע, וכשחלק מחבריהם קודמו לדרגת רס״ר על פי הוראה זו (תוך הפרת הוראות אכ״א בנדון).

אם אמרנו כי אין זכות קנויה להעלאה בדרגה ואין מדובר בהלין אוטומטי, כי אז גורם הציפיה אינו בעל משקל מכריע. הסבירות להתבדות הציפיה טבועה במהותו של הנושא, אם מטעמים שבמישור האישי(כגון, שלא ניתנה המלצת מפקד), ואם משינוי אפשרי של ההוראה הכללית, שתחולתו ממועד מסוים בעתיד, כשאין חולק כי שינוי כזה כשר הוא למהדרין. בענייננו מדובר בפרק זמן מזערי, שאם  ניתן להעלות בדרגה, אולם אין חובה לעשות כן. התיקון בחוזר מפ״ע קבע אמנם פרק זמן מזערי ארוך יותר, אולם גם לפני התיקון לא נולדה זכות לקידום..״

(ההדגשות אינן במקור).

לפיכך, כאמור לעיל, אין זה מחייב כי גם אם היה בידי העורר להוכיח כי הוצב בתפקיד שלפי התקן היה מזכה אותו במינוי בכיר, היה העורר בעל זכות קנויה לקבלו. לכל היותר הייתה לו צפייה לקבל דרגת רנ״ג. ברם, צפייה אינה מקימה זכות. דרגה יש להעניק בהחלטה מפורשת ומושכלת של הגורם המוסמך לכך, לאור כל הנתונים, ואין להסיק מעצם מילוי תפקיד שיש לו תקן שמאפשר קבלת דרגת רנ״ג, על קידום. בנוסף לקיום כל התנאים לקבלת דרגת רנ״ג, יש להצביע גם על תקן פנוי.

על מנת לקבל את הגמלה אשר אותה מבקש העורר, היה עליו לקבל את המינוי הבכיר, היינו: להתקדם בדרגה לדרגת הרנ״ג. לא ניתן לדון בהיקף הגמלה עובר לדיון בשאלת הקידום של העורר.

כאמור בהחלטת הוועדה מיום 20.6.2011, הסמכות לדון בסעד של קידום בדרגה הוקנתה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בתוספת הראשונה, בפרט 36, לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש״ס-2000), כדלקמן:

״חיילים בשירות קבע -

(א) החלטה של רשות, בהתאם לפקודות הצבא כהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו-1955, בעניין מהעניינים המפורטים להלן, למעט החלטת ממשלה והחלטת שר לעניין זה, ״חייל בשירות קבע״ - כהגדרתו בחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל(הליכים לעניין החלטות הנוגעות לשירות קבע), התש״ע-2010 (להלן - חוק שירות הקבע):

(1)        סיום שירות הקבע בשל כל אחד מאלה:

(א)   התנהגות החורגת מאמות המידה הנדרשות מחייל בשירות קבע בדרגתו או במעמדו 5(ב) הרשעה בבית דין צבאי או בבית משפט בביצוע עבירה פלילית

(2)        הדחה או השעיה של חייל בשירות קבע

(3)        אי־ קידומו בדרגה של חייל בשירות קבע;

(4)        אי־ מינויו של חייל בשירות קבע לתפקיד או הפסקת מינויו כאמור;״

לא למותר לציין, כי גם אז, לאחר שהייתה נידונה סוגיית הקידום של העורר לדרגת הרנ״ג, הסמכות לדון בשאלת היקף הגמלה אשר לה היה זכאי העורר נתונה על פי סעיף 43 לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ״ה־1985, לממונה על תשלום גמלאות שעל החלטתו ניתן לערור לוועדת ערעור אשר הוקמה מכוח חוק זה (בסעיף 44). כאמור בהחלטתנו מיום 20.6.2011, מעיון במסמכים שצורפו לכתב הערר עלה כי עררו של העורר בפני ועדת הערעור נמחק, בהיעדר המצאה של החלטת הממונה על תשלום גמלאות ולפיכך לא נידון בפניה.

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

בנסיבות המקרה - אין צו להוצאות.

על פי סעיפים 13 ו־ 14 לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל(הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש״ע־2010 וכן על פי תקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס״א-2000, לצדדים יש זכות ערעור על פסק דין זה לבית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו תוך 45 יום.

נימנה היום, כ"א אב, תשע״א (21.8.2011), בהעדר הצדדים ובאי כוחם.

השופט(בדימוס) משה רביד           גב׳ לינדה שפיר, ער׳ד                     מר יהודה שגב

יו״ר הוועדה                               חבר ועדה                                 חבר ועדה