חופשה ללא תשלום

ועדת ערר לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל                                   
וע׳ 24/10

בעניין:

רס״ב א. ר.

נגד

צה״ל - ראש אכ׳׳א

החלטה

בהחלטתנו מיום 20.6.2011, נדרש ב״כ העורר לנמק מדוע לא ימחק הערר ויועבר לבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת לאור העדר סמכות עניינית לוועדה לדון בהדחה או בהשעיה של חייל בשירות קבע. כמו כן נדרש ב״כ המשיב להתייחס לנימוקי ב״כ העורר תוך 14 ימים נוספים.

ביום 21.6.2011, הניח בפנינו ב״כ העורר את תגובתו ולפיה לוועדה נתונה הסמכות לדון בערר הואיל ונשוא הערר הינו ההחלטה להוציא את העורר לחופשה ללא תשלום, ולא ההחלטה להשעותו.

ביום 12.7.2010, הניחה בפנינו ב״כ המשיב את תגובתה ולפיה היא אינה חולקת על סמכות הוועדה לדון בהחלטה להוציא את העורר לחל״ת, להבדיל מההחלטה הנוגעת להשעייתו.

לאחר שקראנו בעיון רב את טענות הצדדים, אנו מחליטים שלא לשנות מהחלטתנו מיום 20.6.2011. בתמצית, לטעמינו הוועדה נעדרת סמכות לדון בהחלטת ראש אגף כח אדם בצה״ל, הדוחה את הערעור שהגיש העורר על החלטת רמ״ח הסגל לפיה יצא העורר לחופשה ללא תשלום נוכח השעייתו מתפקיד.

הסעד אשר דרש העורר מהוועדה, כפי שפורט בכתב הערר וכאמור בהחלטתנו מיום 20.6.2011, הינו כי תבוטל ההחלטה בדבר הוצאתו, תוך שהוא מושעה משירות, לחופשה ללא תשלום.
 

ההחלטה להוציא את העורר לחופשה ללא תשלום, התקבלה על פי הפ״ע 3.0226 ״השעיה והדחה״ (להלן: ״ההפ״ע״) ומכוח סעיף 32(ג) להפ״ע המשתייך לפרק המכונה בהפ״ע ״שכר, הטבות וזכויות של חייל בתקופת ההשעיה״. זאת, להבדיל מיציאה לחופשה ללא תשלום, אשר מתבקשת על ידי הפרט עצמו וביוזמתו, על פי פקודת מטכ״ל 31.0517 ״חופשה ללא תשלום (חל״ת)־שירות קבע״. לפיכן, הוצאת העורר לחופשה ללא תשלום במקרה הנ״ל, קשורה בקשר הדוק להשעייתו, הינה פועל יוצא שלה ואין היא עומדת בפני עצמה.

סעיף 4 לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל(הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש״ע־2010(להלן: ״החוק״), קובע כי לוועדת הערר סמכות לדון בעניינים אשר מפורטים בו, למעט בעניינים אשר הסמכות לדון בהם מוקנית לבית המשפט לעניינים מנהליים או שניתן לערער עליהם לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ״ה- 1985, ובלשונו:

״ערר 4. (א) חייל בשירות קבע הרואה את עצמו נפגע מהחלטה של גורם מוסמך בעניינים במפורט להלן, למעט בעניין שניתן להגיש לגביו עתירה לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים או שניתן לערער עליו לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ״ה-1985, רשאי לערור על ההחלטה לפני ועדת ערר^,,

סעיף 36 לתוספת הראשונה בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש״ס־2000, קובע כי החלטה אשר עניינה הדחה או השעיה של חייל בשירות קבע תידון בבית משפט לעניינים מנהליים, כדלקמן:

"36. חיילים בשירות קבע-

(א) החלטה של רשות, בהתאם לפקודות הצבא בהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי, התשט״1955-1, בעניין מהעניינים המפורטים להלן, למעט החלטת ממשלה והחלטת שר לעניין זה, " חייל בשירות קבע"בהגדרתו בחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לשירות קבע), התש"ע- 2010 (להלןחוק שירות הקבע):

(1)            סיום שירות הקבע בשל בל אחד מאלה:

(א)    התנהגות החורגת מאמות המידה הנדרשות מחייל בשירות קבע בדרגתו או במעמדו

(ב)    הרשעה בבית דין צבאי או בבית משפט בביצוע עבירה פלילית

(2)             הדחה או השעיה של חייל בשירות קבע

(3)            אי-קידומו בדרגה של חייל בשירות קבע;

(4)             אי-מינויו של חייל בשירות קבע לתפקיד או הפסקת מינויו באמור ,..

(ב) החלטה של שר הביטחון לפי סעיף 2 לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע),התשע״א-2010.״

הסמכות לדיון בהדחה או בהשעיה של חייל בשירות קבע הוצאה במפורש מסמכותה של הוועדה המפורטת בסעיף 4 לחוק והוענקה לבית משפט לעניינים מנהליים.

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

ניתנה היום, ט״ז תמוז, תשע׳׳א(18.7.2011), בהעדר הצדדים ובאי כוחם.

השופט(בדימוס) משה רביד              גב׳ לינדה שפיד, עו״ד                                   מר יהודה שגב

יו״ר הוועדה                                          חברת ועדה                                                   חבר ועדה