בית דין צבאי ביפו

בבית הדין הצבאי המחוזי  ביפו מחוז שיפוט ח"א   בפני השופטים:  

אב׳׳ד:   סא"ל אהוון פנחס

שופט:   סרן יהושע שי אשכנזי

שוטט:   סרן גיא שרוד

בעניץ:

התובע הצבאי

  נגד  

הנאשם: ק/XXXXXX סגן א.כ.(ע״י ב"כ עו^״ד בני קוזניץ)

  מבוא   הנאשם, סגן אלירן כהן, הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוען של עבירות אלה:  

1. הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955 –שלוש עבירות;

       2.               עבירות בנשק לפי סעיף 144 (ב2) לחוק העונשין, התשל׳׳ז - 1977 - שלוש עבירות         3.              התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי - שלוש עבירות.     הוצאת הנשק מן הצבא והעבירות בנשק, נוגעות, כעולה מכתב האישום המתוקן, לשלושה אירועים נפרדים, כדלקמן.   אירוע ה״נשק״ הראשון - בחודש ספטמבר 2007, לאחר שהנאשם ביקש מהאזרח טל טולדנו הלוואה כספית, ביקשו מהנאשם, אותו אזרח (טולדנו) וכן האזרח אתגר אליהו, להשיג עבורם טיל לאו. הנאשם סיכם עם אתגר אליהו, כי ישולם לו 5,000 ש"ח בתמורה לטיל, ומתוך סכום זה שילם אתגר אליהו, לנאשם, במהלך חודש ינואר 2008, מקדמה על סך 4,000 ₪. לאחר מכן, במהלך חודש ינואר 2008, נטל הנאש□ טיל לאו, אשר היה מונח במחסן במוצב ״דובדבן״, בסמוך לטילי הנ״מ, עליהם היה מופקד, את הטיל העביר לרכבו ולאחר מכן הוציאו מהבסיס. לאחר האמור הודיע הנאשם לאתגר אליהו, כי יביא לו את טיל הלאו. הנאשם נפגש עם האזרח אליהו ועם טל טולדנו בעיר טבריה, העביר להם את הטיל והניחו בתא המטען ברכבו של טל טול־דנו. כשבוע לאחר מכן קיבל הנאשם סכום נוסף של 900 ₪ תמורת הטיל.   אירוע ה״נשק״ השני - במהלך החודשים פברואר 2008 עד מרץ 2008, למחרת בקשתו של טל טולדנו ממנו, להשיג בעבורו מכלול לנשק מסוג רוס״ר 16-M, נכנס הנאשם לנשקייה בבסיס ״רמות נפתלי״, עת שהנשק לא נכח במקום, נטל נשק מסוג רוס״ק 16 -M, פירקו ונטל מתוכו את המכלול. לאחר מכן העביר את המכלול לרכב צבאי, פירקו והותיר את הנוקר ברכב.  למחרת האמור, בעיר טבריה, העביר הנאשם לטל טולדנו את המכלול האמור ולמחרת היום קיבל ממנו, בתמורה, 2,000 ₪.   אירוע ה״נשק״ השלישי - לאחר שהאזרח טולדנו ביקש מהנאשם, במספר הזדמנויות, להשיג עבורו נשק מסוג רוס״ק 16־M, מסר הנאשם, כי ישיג בעבורו את הנשק האמור, בעקבות כך, בתחילת חודש אפריל 2008, שילם טולדנו לנאשם מקדמה בסכום של 3,000 עד 5,000 ₪. ביום 15.4.2008 נכנס הנאשם לחדרם של סמ״ר טל דניאל וסמל לוי דניאל בבסיס ״כרמי צור״, עת סמל לוי ישן בחדר, ונטל מהמקום את נשקו האישי של סמ״ר טל, מסוג רוס״ק 16- M אשר היה מונח על מיטה בחדר. לאחר מכן העביר הנאשם את הנשק לרכב צבאי. זמן קצר לאחר מכן התקשר הנאשם אל האזרח טולדנו והודיעו, כי ״יש לו את מה שביקש״, והשניים סיכמו שייפגשו באותו יום. בשעות הערב נפגשו השניים, והנאשם העביר לידיו של טולדנו את כלי הנשק האמור. שבוע לאחר מכן שילם טולדנו לנאשם סכום נוסף של 2000 ₪ בתמורה לכלי הנשק.   כמו כן הורשע הנאשם בשלוש עבירות של התנהגות שאינה הולמת האחת - על כי עובר ליום 25.5.2008 הוציא מרשות הצבא, ללא סמכות, מסמכים צבאיים מסווגים, ובהם תשע מפות בסיווג ״שמור״, וכן פקודת מבצע ״מצודה״, אשר סיווגה הוא ״סודי אופרטיבי״, ואשר הגעתה לגורם זר עלולה לפגוע משמעותית כבטחון המדינה; השנייה - על כי החל ממועד גיוסו, במספר רב של הזדמנויות, השתתף במשחקי קלפים אסורים, תוך שצבר חוב כספי של 400,000 ₪ השלישית - על כי בהיותו קצין בשירות קבע, הנושא דרגת סגן, בתפקיד מפקד סוללת טילי נ״מ, ביצע את המעשים הנוגעים לעבירות הנ״ל בנשק, ממסמך הפרטים הנוספים (ת/1), עלה, בין היתר, כי חקירת משטרת ישראל החלה בעקבות ביצוע האזנת סתר למכשירי הטלפון של האזרח נאסר מטר, שנחקר במסגרת תיק אחר. במהלך אותן האזנות עלה חשד, כי מטר מתווך בעסקה למכירת רוס״ר 16-M, בין האזרחים טל טולדנו ואתגר אליהו ״ המוכרים", לבין מוחמד אמון - הקונה, בהמשך הגיעו בלשי משטרת ישראל למקום ביצוע העסקה ועצרו את הקוני□ - נאסר מטר, מוחמד אמון, מוחמד דבאח וטאלב עותאמן וכן תפסו את הנשק. בהמשך לכך נעצרו גם טל טולדנו ואתגר אליהו. בחקירת משטרת ישראל עלה, כי אמון שילם לטל טולדנו 27,000 ₪ עבור כלי הנשק, וכי מדובר בכלי נשק צבאי, הוא כלי הנשק אותו הוציא הנאשם באירוע ה"נשק״ השלישי. מתדפיסי שיחות של טל טולדנו עלה, כי נערכו שיחות למספר הטלפון הניד הצבאי- שבשימוש הנאשם ואף התקבל מידע מודיעיני שנקשר אליו. הנאשם הובא לחקירה, ובראשיתה הכחיש כל קשר לגניבת כלי הנשק. כשלוש שעות לאחר תחילת גביית אמרתו הראשונה, ולאחר ש״הוסבר״ לנאשם, כי העברת אמל״ח לגורמים פליליים והגעתו ל"שטחים״ עלולה לסכן חיי חפים מפשע, מסר הנאשם, כי הוא חושש פן תיפגע משפחתו אם ימסור את האמת. בהמשך מסר הנאשם, לאחר שהביע שוב את חששו מתוצאות אמירת האמת, כי העביר נשק לאדם - ״הוא זה שעצור אצלכם״, ומאוחר יותר נקב בשמו של טל טולדנו. גביית אמרת הנאשם נמשכה, והוא הודה בכלל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בחקירתו מסר הנאשם, כי נקלע לחובות כספיים כבדים לבנקים ולאזרחים שונים, בשל משחקי הימורים, ובכלל זה - משחקים ״אסורים״, בהם שיחק החל מגיל 12, וטען, כי ביצע את עבירות ה״נשק״, כדי להרוויח כסף לפירעון חובותיו. כשבועיים לפני הוצאת טיל הלאו, הבחין הנאשם, במהלך אחד מביקוריו במוצב ״דובדבן״, בטיל כאמור במחסן במקום. הנאשם נסע למוצב במטרה להוציא את הטיל. הנאשם הגיע למקום כאשר ברשותו מעיל, שנועד להסתיר את הטיל, נכנס למוצב מבלי להזדהות. עקב ידיעת השומרים, כי הנאשם הינו מפקד פלוגה השוכנת במוצב, הגיע למחסן, שם נמצאו גם טילים השייכים לפלוגתו, נטל את טיל הלאו, עטפו במעיל אותו הביא עימו, ושב לרכבו, בדרך בה ידע, כי הסיכוי להיתקל בחיילי המוצב קטן יותר. משם נסע לטבריה. לאחר זמן מה שאל את חייליו בנוגע לאירוע גניבת הטיל, ונענה, כי האירוע כלל לא נחקר, מאחר שהיה זה טיל ״ספייר״. את מכלול הנשק, האמור באירוע ה״נשק״ השני, השליך הנאשם בסמוך למקום אליו הגיע עם האזרח טולדנו תוך שאמר לטולדנו, כי שם יוכל האחרון ליטול אותו. אירוע ה׳נשק״ השלישי התרחש, לאחר שטולדנו ביקש מהנאשם, במספר הזדמנויות, להשיג עבורו רוס״ק 16-M, ולאחר שהנאשם נקלע לחוב הימורים נוסף. את כלי הנשק אותו נטל הניח במושב האחורי של רכבו, כיסה אותו במעיל והניח עליו תיק גדול. עוד עלה מהפרטים הנוספים, כי במהלך חקירתו הופעל הנאשם כנגד יעד מודיעיני לו היה חייב סכום כסף וזאת מבלי שהובטחה לו תמורה כלשהי. טל טולדנו, כך עלה, הכחיש בחקירתו את החשד שהובא נגדו. הנאשם מוחזק במעצר בגין תיק זה החל ביום 25.5.2008.   רקעו של הנאשם ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות   הנאשם שלפנינו התגייס לצה״ל בחודש דצמבר 2003 והוא מצוי בשירות קבע החל ביום  28.11.2006. במהלך שירותו הצבאי שירת כלוחם בכוחות הנ״מ. בחודש נובמבר 2005 הוסמך כקצין, ושימש כמפקד פלגה, והחל מחודש ינואר 2007 - כמפקד סוללה. הוגשו לבית הדין תעודות(ס/2) המעידות על מסלול שירותו של הנאשם, ובכלל זה - הצטיינותו כקורס מש״קי ״ברקן״, וסיום קורס מפקדי סוללות נ״מ בשלהי שנת 2006. הנאשם, כך עלה מחוות דעת שהוגשה בעניינו(ס/3), היה מהבולטים במפקדים בגדוד, תוך שהפגין יוזמה ומעורבות. הוגשו אף מסמכים כלכליים (ס/4), מהם עלה, בין היתר, כי הנאשם צבר חובות כלכליים כבדים למוסדות בנקאיים, ואף המחאות שנתן לא כובדו בשל העדר כיסוי. עוד עלה, כי במהלך לימודיו התיכוניים הותיר הנאשם רושם חיובי על מוריו וחבריו לספסל הלימודים, תוך שהגיע להישגים בלימודיו, ואף התנדב לפעילויות חברתיות, תוך דאגה לאחרים.   עוד הוגשו לנו מסמכים בדבר מצב בריאותם של הוריו(ס/7). מחוות דעת עובדת סוציאלית (ס/8) עלה, כי העבירות בהן מעורב הנאשם גרמו להוריו לחץ נפשי רב והשפיעו באופן משמעותי על תפקודם והתנהגותם.   הנאשם העיד בפנינו. עדותו של הנאשם נשמעה בפנינו בדלתיים סגורות, ועל כן נביא ממנה את שניתן, מבלי לפגוע בטעם שעמד בבסיס סגירת הדלתיים. בעדותו מסר, כי במהלך מלחמת לבנון השנייה שירת כמפקד פלגה בכוחות הנ״מ וכי החל מראשית שנת 2007 ועד למעצרו שימש כמפקד סוללה. בגיל 12 החל להמר - תחילה בהתערבויות עם חברים ומאוחר יותר במשחקי קלפים, וזאת לצד הימורים ״חוקיים״. עת הצטרף לשירות הקבע, החל לקחת הלוואות לצורך ההימורים. בעת שנקלע לחובות ונסגרו בפניו האפשרויות לפנות למוסדות בנקאיים, פנה הוא לקבלת הלוואות מגורמים פרטיים, בריבית גבוהה ביותר, כאשר הגיע עד למצב אשר בכל ראשון לחודש נדרש הוא לשלם סכום של 20,000 ₪ שכיסה רק את הריבית על קרן החוב. סך חובותיו, לבנקים ולגורמים פרטיים, הסתכם ב־400,000 ש"ח. כשהתעכב בתשלום החובות קיבל מסרים כמו "אל תשחק איתנו משחקים״ והוא חשש אף לשלום בני משפחתו. עוד קודם לאירועים שבכתב האישום נעשו אליו פניות, אשר הוא הבין כי הן קשורות לשירותו בצבא, אך הוא דחה אותן על הסף, וכך גם נהג במספר פעמים שהתרחשו בין האירועים עליהם הוא נותן את הדין, לבסוף, ״כבר לא הייתה לי ברירה" כאשר נדרש לשלם תוך פרק זמן קצר סכום שלא היה ברשותו. לדבריו, ״בהתחלה סירבתי להתעסק עם זה, אמרתי להם את זה גם בטלפון וגם במפגש באחד המקומות שהיינו, כשהגעתי למצב שאין לי ברירה, ופנו אליי, אמרתי להם שאראה מה אוכל לעשות, בכל מקרה ביקשתי תשלום מראש לשלם את החובות, בכל אחד מהמקרים נתנו לי מקדמה מסוימת. אף פעם לא יזמתי את זה, פנו אליי״. לדבריו, בחודש ספטמבר 2007 ביקשו ממנו להשיג טיל לאו, אך הוא סירב, ובחודש ינואר 2008 לערך פנו אליו שוב ואז ביצע את המעשה. לשאלה מה סבר הוא כי מתכוונים לעשות עם הטיל, השיב - ״באותו זמן פשוט לא חשבתי. ברגע שיכולתי לפגוע ביכולות של המכלול, פגעתי״. הוא היה נתון בלחץ להחזיר חובות, כאשר חשש שאי החזרתם תביא לפגיעה במשפחתו ובו. כמו כן, בין גניבת הרובה (שבפרט האישום החמישי והשישי) ועד למעצרו, משך חודש וחצי, נעשו אליו פניות נוספות, אך הוא קיבל החלטה לא לבצע ״את זה יותר״. לשאלה מדוע החליט כן, השיב הנאשם - ״פחדתי מההשלכות, לסכנה שאני גורם לעצמי. זה לא נתן את הפתרון שציפיתי, זה היה רק פיתרון נקודתי, החלטתי שאיני ממשיך עם זה״:   לשאלה, להיכן חשב כי הנשק ״הולך" השיב - ״לא חשבתי לאן הוא הולך" והוסיף, כי ביום מעצרו חש ״חופשי״. לשאלה, במה סבר שטל טולדנו ואתגר אליהו עוסקים, השיב - ״מתי שביצעתי זאת לא חשבתי״.   בכסף אותו קיבל עשה שימוש כדי לשלם את חובותיו, אך במקביל המשיך להמר. בתחילת חקירתו הכחיש את החשדות, אך ״ברגע שהבנתי שהנשק הזה הגיע לידיים של בני מיעוטים, והבנתי לאן הוא הגיע בסופו של דבר למרות שלא ראיתי את האפשרות הזאת, והבנתי שזה יכול להגיע לידיים פח״עיות וכל השירות הצבאי שלי נלחמתי נגד הדברים האלה, אז כבר לא רציתי להכחיש יותר. הודיתי ואמרתי דברים נוספים שהיו... הטיל לאו וחמכלול״, לגביהם כלל לא נחקר. לדבריו, במקום בו נטל את רובה ה16-M היו שני כלי נשק נוספים אך ״לא רציתי לקחת מה שלא היה לי בו צורך״. כשמסר את הרובה לטל טולדנו אמר לו ״שייקח את הנשק, שישמן אותו, שישים אותו בתוך שקית ויטמון אותו באדמה ובכל מקרה בשום פנים ואופן שלא ינסה למכור אותו למישהו או לעשות איתו עוד משהו״.   המפות שנמצאו בביתו הגיעו אליו מתוקף תפקידו והיו בביתו ״בתום לב״. פקודת המבצע ״מצודה״, משנת 2005, נלקחה על ידו לביתו כשנכנס לתפקידו לאחר מלחמת לבנון השניה, כדי לערוך בה עדכונים נדרשים.   ביום מעצרו נשאל הוא, אם ברצונו לסייע למשטרה בעניינו של יעד מודיעיני מסוים. לא הובטח לו דבר עבור עזרתו זו, אך הוא הסכים ופעל לסייע למשטרת ישראל לבקשתה. הנאשם פירט את נסיבות פעולתו זו.   בסיום דבריו הביע הנאשם צער וחרטה עמוקה, הוא לא האמין, לדבריו, שיגיע למצב כזה. הנאשם ביקש סליחה ממשפחתו, מצה״ל, ממפקדיו, מפקודיו ומעם ישראל. הנאשם הביע את הרגשתו, כי יש לו חוב למדינה, והביע רצונו להשלים אותו לאחר שחרורו. לדבריו, החל בטיפול לגמילה מהימורים.   בעניינו של הנאשם העיד בפנינו אף הפסיכולוג, יורם בן יהודה ואף הוגשה חוות דעת (ס/10) שנערכה על ידו.   בחוות הדעת מפרט המומחה, כי הנאשם סובל מ״הימור פתולוגי״, שהינו הפרעה כרונית פרוגרסיבית, אשר תוצאותיה המובהקות, כוללות, בין היתר, בעיות עם החוק והתנהגות עבריינית, וכעולה מהגדרתה של הפרעה זו, הסובלים ממנה עלולים להפר את החוק, כדי להשיג כסף. בחוות הדעת צוין, כי הסובלים מהפרעה זו, כך לפי הגדרתה, מתארים דחף עצום ולא ניתן לכיבוש להמר, לצד ״עיסוק יתר במחשבות ובדימויים הסובבים סביב מעשה ההימור והנסיבות הכרוכות בו״. עוד חיווה המומחה דעתו, כי ״מהיות הפרעת ההימורים הפתולוגיים הפרעה של קושי בריסון דחף, מתבקשת התייחסות להגדרתו כדחף לאו בר כיבוש. הגם שאין לחולה בהפרעה זו שליטה על עצמו במהלך חיפוש הריגוש, ואחר כך בתהליך ההימור עצמו, אין לראות בקושי בריסון דחף זה, כמו גם ביסוד ההתמכרותי שלו, כדחף לאו כר כיבוש כהוראת החוק המקורית. כלומר אלירן נושא באחריות להתנהגותו העבריינית, יחד עם זאת, אין דינו של הסוחר באמל״ח בעבור בצע כסף כדין הסוחר על רקע מחלתו, והמצוקה הקשה שנקלע אליה בעטיה״. לצד זאת פירט המומחה, כי ההתנהגות העבריינית וההסתבכות עם החוק הינם בין המרכיבים המהותיים של האבחנה להפרעה ממנה סובל הנאשם, ומהווים קריטריון להכרתה, וכי העבריינות המתוארת בכתב האישום הינה תוצר של ההפרעה ממנה סובל הנאשם.   המומחה המליץ כי הנאשם יופנה לטיפול וחיווה דעתו, כי תקופת כליאתו עשויה להיות הזדמנות לשיקומו.   בעדותו בפנינו מסר המומחה, כי התרשם שהנאשם סובל מ״הימור פתולוגי״, שהוא אחת מצורות ההפרעות בריסון הדחף. לדבריו, מדובר במחלה הכרוכה בהימורים שהולכים ומתגברים. אצל הנאשם, כך מסר המומחה, היו מספר נקודות קריטיות של החמרה, שהן פונקציות של זמינות הכסף שעמד לרשותו וזמינות ההימורים, וכי הנאשם סובל מהתמכרות, הכרוכה ב״סבילות פנימית״, וגורמת לצורך להגביר את גובה ההימור. לדבריו, גמילה מהימור פתולוגי גוררת סינדרום גמילה. יתרה מכך, ככל שהחוב גדל כך גדלה רמת ההימור, הנתפסת כדרך להחזיר את החוב. חלק מהקריטריונים לאבחון המחלה, כך מסר המומחה, הם התנהגות עבריינית והסתבכות עם החוק. המומחה השיב, כי הסובל ממחלה זו מבחין בין טוב לרע, ומודע לכך, שמעשים עבריניים אותם הוא מבצע על מנת להשיג כסף, הינם עבירה ומעשה בלתי מוסרי, אך ״אין לו ברירה, הוא חייב לעשות זאת. בדומה לנרקומן״. לדבריו, ״בפעולות מסוימות כמו ההימור והציפייה לתוצאות הוא לא יכול לשלוט על כך, אך בפעילות העבריינית להשגת הכסף הוא מודע לכך״. המומחה הסביר, כי הפרת החוק הינה חלק מהגדרתה של ההפרעה. לשאלה, אם ישנם אנשים המכורים להימורים שאינם עוברים על החוק, השיב העד בשלילה והוסיף, כי ״זה חלק מהקריטריונים״ להגדרת ההתמכרות, עוד נשאל המומחה, האם היה הנאשם ממשיך לבצע עבירות אם לא היה נתפס, והשיב - ״לגבי ההימור אני יכול להגיד בשקט שכן. לגבי ביצוע עבירות, אם היה לו מקור כסף שלא מהעבירות, הוא היה משתמש בו, ואם לא, ככל הנראה היה מבצע עבירות״.   אף הפסיכיאטרית המומחית, ד״ר אבנשטיין, העידה מטעמו והוגשה לנו חוות דעתה בקשר עם הנאשם. בחוות דעתה (ס/11) ציינה הפסיכיאטרית, כי ״מעורבותו (של הנאשם - ביה״ד) במעשים פליליים האלו נעשו על רקע הפרעת הימור פתולוגי - פגיעה בשליטת הדחף להימורים, ממנה סובל הנ״ל מזה שנים״. ד״ר אבנשטיין המליצה, כי ינתן לנאשם טיפול תרופתי, וכי אופציה נוספת לטיפול, הינה טיפול קבוצתי.   בעדותה בפני בית הדין הוסיפה ד״ר אבנשטיין ומסרה, כי הסובל מהפרעת ההימור הפתולוגי מתאר דחף בלתי נשלט להמר, וכי ההימורים משתלטים על חיי אותו אדם, עד כדי פגיעה בערכים ובמחויבויות חברתיות ותעסוקתיות, ובאופן העלול לסכן את מקור פרנסתו, להביאו לדבר שקר ולהפרת נורמות חברתיות. לדבריה, אין מניע והסבר הגיוני להפרעה של שליטה בריסון הדחף. המומחית הבהירה, כי בשונה ממצבים נדירים במיוחד של הפרעות, בהם מדובר בדחף לאו בר כיבוש ובחוסר אחריות פלילית למעשה, הדי שבעניין ההפרעה ממנה סובל הנאשם, קיימת פגיעה בשליטה לדחף להמר, אך לסובל מהפרעה זו יש יכולת לדחות את פעולת ההימור לפרק זמן מסוים, שבמהלכו יחוש מתח ויהיה עסוק במחשבות סביב הנושא. ד״ר אבנשטיין הוסיפה כי השקרים, ההסתבכות עם החוק ונגזרות שליליות אחרות, הנן תוצאה של ההפרעה עצמה ולא תוצאה של הדחף. לדבריה, ״חלק מהדחף זח האפיזודות החוזרות של ההימורים, ההתנהגות מסביב היא לא חלק מהדחף אלא חלק מההפרעה״. המומחית השיבה, כי התנהגות עבריינית אינה קריטריון הכרחי לאבחון אדם כסובל מהימור פתולוגי, אן היא אחד מהקריטריונים הקיימים לאבחון הפרעה זו, כאשר נדרשים להתקיים מספר מהם לצורך אבחנה כזו.   עוד  העידו בפנינו עדים, מטעם ההגנה, אשר לאופיו של הנאשם. מר אליהו אמדי, רבש״ץ היישוב כרמי צור הסמוך לחברון, העיד, כי הפלוגה של הנאשם הייתה אחראית מבחינה ביטחונית על היישוב האמור והוא פעל מול הנאשם בשיתוף פעולה מלא. לדבריו, פעל מול מפקדי פלוגות רבים, כולם טובים, אך עם הנאשם הייתה ״עבודה מיוחדת״, באשר הקדיש את כל כולו לטובת הביטחון והרגיש אחריות כלפי כל תושב. לדבריו, חיי רבים נצלו כתוצאה מפעילותו של הנאשם, אשר מנע ניסיונות חדירה חבלניים רבים למדינת ישראל וביצע מעצרים רבים למניעת פעילות חבלנית. העד הוסיף, כי הנאשם מיעט לצאת לביתו וזאת כדי להגן על תושבי היישוב ועל כלל אזרחי מדינת ישראל. מר עוז כהן ומר טל סגליס, פקודיו לשעבר של הנאשם, בזמן בו שימש כמפקד הסוללה בה שירתו השניים, העידו אף הם כעדים מטעם ההגנה.   מר כהן העיד, כי במהלך שנה וחצי כפקודו של הנאשם ראה בנאשם דמות ״אב״, אשר דאג לכל צרכיו. מר כחן העיד גם אודות תפקודו המשובח של הנאשם כמפקד וכלוחם, וזאת לצד דאגתו לכל צרכיהם של פקודיו.   מר סגליס מסר כי שימש כנהג המבצעי של הנאשם, משך כשנה וחצי, לדבריו, ״מטרת״ הנאשם ״בחיים״ הייתה להגן על בטחון המדינה, וכי באירועים המבצעיים בהם נטל חלק עם הנאשם תפקד האחרון בקור רוח ובמנהיגות. עוד הוסיף העד, אודות דאגתו של הנאשם לטיפול בצרכי פקודיו.   עוד העיד בפנינו מר רונן אוחגה, בן דודו של הנאשם. העד, אשר אף שימש בעבר כקצין בשירות הקבע, מסר, כי משפחתו של הנאשם הנה נורמטיבית, וכי כלל בני משפחתו הוכו בהלם עת נודע להם על מעשיו של הנאשם. לדבריו, המקרה השפיע באופן קיצוני על הורי הנאשם והביאם למצב של חוסר תפקוד בחיי היום-יום. מר אוחנה הוסיף, כי מדובר במשפחה שבטחון המדינה הינו נר לרגליה, וכי, לדאבון הלב, במהלך מלחמת יום כיפור, נהרג קרוב של המשפחה. העד חיווה דעתו, כי המעשים אינם משקפים את אורחותיו של הנאשם.   רקע נוסף   הוגשו לנו מסמכים העומדים ברקע האירועים, בכלל זה הוצג לנו כתב אישום שהוגש נגד נסאר מטאר וטאלב עותמאן, בשל קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק (החזקה ונשיאה) ועבירות בנשק (סחר), וזאת בקשר עם כלי הנשק, נושא אירוע ה״נשק״ השלישי. נאשמים אלה הורשעו, על פי הודאתם, בעבירות שיוחסו להם. חלקו של מטאר נגע לכך שהאזרחים טל ואתגר הציעו לו לקנות את כלי הנשק, אשר אותו גנב הנאשם שבפנינו, ומטאר פנה לאחר, והציע לו לרכוש את כלי הנשק, תוך שהוא מבטיח לעצמו תשלום עמלת תיווך של 2,000 ₪. העסקה התבצעה לאחר שמטאר נסע עם עותמאן למקום המפגש, בו נמסר כלי הנשק ושולמה התמורה המוסכמת, לאחר שהאחרון עודכן בפרטי עסקה זו. על מטאר נגזרו, בין היתר, שש שנות מאסר, מהן ארבע שנים לריצוי בפועל. על עותמאן נגזרו, בין היתר, 30 חודשי מאסר, מהם 18 חודשי מאסר בפועל.   עוד הוצג בפנינו כתב אישום שהוגש נגד ארבע נאשמים אחרים, בהם טל טולדנו ואתגר אליהו, בשל חלקם באירועי ה״נשק״ המיוחסים לנאשם שבפנינו, וכן בשל  מכירת הנשק, נושא אירוע ה״נשק״ השלישי.   הוגש לבית הדין אף כתב אישום, שהוגש נגד אשר אזערי, בעניינו ״הופעל״ הנאשם, כאמור לעיל, על ידי משטרת ישראל, ואשר מתבסס, בעיקרו, על תוצאותיה של הפעלה זו.   עתירת הצדדים לעונש   התביעה:   התובע המלומד טען, כי מדובר במקרה חמור במיוחד ומזעזע, במסגרתו קצין בשירות קבע, מפקדם של חיילים, אשר אמור להוות דוגמא ומופת לחייליו ולאחרים, רמס את הערכים אות□ הוא אמור לייצג ושעליהם אמור הוא להגן. הנאשם, כך טען התובע, היה חלק  ממערכת יחסים מתמשכת עם עבריינים. המעשים בהם הורשע הנאשם, כך הוסיף התובע וטען, נעשו באופן מתוכנן, תוך פנייתם של אחרים לנאשם בבקשה להשגת נשק, ״סיכום״ על מחיר, ותכנון הוצאת הנשק מרשות הצבא על ידי הנאשם, תוך עשיית שימוש במעמדו ובתפקידו. חומרה יתירה ייחסה התביעה לכך, שמדובר במקרי□ חוזרים ונשנים. בנסיבות אלה סבורה התביעה, כי יש להחמיר באופן ממשי עם הנאשם, תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכי אין להתייחס להפרעה ממנה הוא סובל כשיקול להקלה בעונש. התביעה הפנתה אף לכך שהנאשם נתפס באופן מקרי, וכי חלק מכלי הנשק שהוצאו על ידו, ושנמכרו לגורמים עברייניים, לא נמצאו ולא ידוע מה עלה בגורלם. לפיכך, כך טענה התביעה, יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ״חריג בחומרתו״, נוכח כלל נסיבות המקרה ובעיקר בהתחשב בכך שמדובר בקצין. לצד זאת עתרה התביעה לכך, כי יוטל על הנאשם עונש מאסר מותנה וכי יורד לדרגת טור׳.   ההגנה:   סניגורו המלומד של הנאשם ביקש, כי בית הדין ״יתפור חליפה עונשית״ לנאשם, שיהיה בה, מחד־גיסא, כדי להלום את המעשים בהם הורשע, ומאידך גיסא, תאפשר לנאשם להשתקם ולחזור לחברה כאזרח מועיל. לדברי ההגנה, אין עניין לנו באדם הקשור לעולם הפשע ואשר ביקש למצוא הזדמנות כדי להתעשר בדרך של מכירת אמל״ח, אלא באדם שמצעירותו הצטיין ותרם בכל מעשיו, ואשר ביקש להתגייס לצבא ולתרום ככל שביכולתו למדינה. הסניגור ביקש, כי בית הדין יזקוף לטובת הנאשם את פועלו החיובי בעבר ואת היותו מפקד בולט בגדוד בו שירת, אשר גם חייליו וגם גורמים ״אזרחיים״, שהכירו אותו על רקע שירותו, שיבחו את פועלו. ההגנה אף ביקשה, כי בית הדין יראה בנאשם, בהסתמך על עדויות המומחים שנשמעו, כאדם הסובל מהפרעה נפשית, אשד מעשיו העברייניים נבעו מהפרעה זו. ההגנה הבהירה, כי אין היא טוענת, שהנאשם אינו אחראי למעשיו או כי המעשים נבעו מדחף לאו בר כיבוש, במובנו המשפטי, אלא שעתירתה היא, כי בית הדין יתחשב, בעת גזירת הדין, בהפרעה ממנה סובל הנאשם, וזאת בדומה לבחינת עניינם של מכורים לסמים המבצעים עבירות על רקע הצורך לממן את התמכרותם. עוד הפנתה ההגנה לכך, שהנאשם שיתף פעולה עם חוקריו, כי הודה במעשים בהם כלל לא נחשד, כי על רקע הודאתו היה באפשרות הרשויות להעמיד אחרים לדין, כי הסכים להיות מופעל כנגד גורם עברייני, תוך נטילת סיכון וללא שהובטחה לו תמורה כלשהי, וכי תהליך חרטתו החל כבר בעת שהבין להיכן ״התגלגל״ הנשק. בעת שהבין כאמור, כל שעניין את הנאשם, לטענת ההגנה, היה בטחון המדינה ורצון לתקן את מעשיו. עוד הפנתה ההגנה להתדרדרות הנפשית והכלכלית של הורי הנאשם בעקבות מעשי בנם. ההגנה אף טענה, כי הנאשם החל כבר לשאת בעונשו, בכך שאיבד את עתידו, לרבות זה הצבאי, ואת אמון הסביבה בו, וכי כבר החל בהליכי שיקומו, על דרך של הכרתו במחלה ממנה הוא סובל. בנסיבות אלה עתרה ההגנה לכך, שבית הדין ישית על הנאשם עונש שיאפשר לו ״להביט קדימה״ ולשקם את חייו.   הנאשם, בדברו האחרון, הביע התנצלות בפני הצבא והמדינה, ומסר כי בתקופת מעצרו עד כה החל בתהליך של חשבון נפש לקראת העתיד.   גזירת הדין   מלאכה קשה היא זו אשר בפתחה ניצבים אנו כעת. מוטל עלינו לגזור לנאשם, אשר הובא להלן בפנינו, עונש בגין מעשי העבירה אשר בהם הורשע, דנים אנו בגורלו של אדם אשר במשך כארבע שנים וחצי, עד למעצרו, שירת כלוחם מצטיין בכוחות הנ״מ_׳ הוכשר כקצין, שימש כמפקד פלגה, ומאז חודש ינואר 2007, ועד למעצרו בחודש מאי 2008, שירת כמפקד סוללה. במהלך שירותו זה השתתף בפעילויות מבצעיות רבות^, לרבות כמסגרת מלחמת לבנון השניה, ואף שימש כמפקד במהלכן. תפקודו הצבאי של הנאשם, כפי שעלה מן הראיות הרבות שהובאו בפנינו, היה מרשים. גם מצד פקודיו זכה הנאשם להערכה רבה. הנאשם, כך הובא בפני בית הדין, שימש כדמות חיובית ביותר גם במהלך חייו האזרחיים, עובר לשירותו הצבאי.   לצד זאת, יש בנסיבות אלה כדי לחדד ולהעצים את הכישלון שבהתנהגות הנאשם. הנאשם כשל כאזרח, כחייל בצה״ל אך יותר מכך - כקצין וכמפקד, אשר זכה לאמון מפקדיו ואשר עיני פקודיו היו נשואות אליו.   הנאשם נכשל בעבירות חמורות ביותר, אשר טמונה בהן סכנה מוחשית וממשית לחייהם של אחרים, לשלום הציבור ולביטחונו. הנאשם כשל במעשיו, פעם אחר פעם, בשלושה "אירועים" חמורים ונפרדים, שנפרשו על פני מספר חודשים. נתנו דעתנו לכך, כי לא עלה מן הראיות שהנאשם ״יזם״ את אותם ״אירועים״ - הנאשם נקלע, נוכח הימוריו, שחלקם היו בלתי חוקיים, לחובות כלכליים אדירים, בעקבותיהם אף פנה לקבל הלוואות מגורמים חוץ-בנקאיים, ונדרש לשלם ריבית גבוהה ביותר בגינם. הפניה אליו, להוצאת כלי הנשק מן הצבא  נעשתה, כך גם הבין הנאשם, על רקע שירותו הצבאי ונוכח חובות ההימורים אותם צבר והלוואה אותה ביקש מהאזרח טל טולדנו, נוכח הימוריו. אלה שפנו אל הנאשם, כדי שישיג עבורם כלי נשק, עשו זאת מתוך ידיעתם כי מדובר במי שיש לו גישה לנשק נוכח שירותו בצבא. הנאשם הבין את הפסול במעשים שכאלה. לדבריו, תחילה סירב להיענות לפניות, אך לבסוף ״שכבר לא הייתה לי ברירה״, ביצע את העבירות. לטענת הנאשם, בעת הוצאת הנשק ומכירתו לאחר ״לא חשבתי לאן הוא הולך״. עם זאת, הנאשם היה מודע היטב לפסול במעשיו ולסכנות שבהוצאת הנשק והעברתו לאותם גורמים.  בראשית הדברים הוציא הנאשם טיל ״לאו״ מרשות הצבא ומכרו לאחר. טיב הסכנה, בדבר קטילת חיי אדם, הנובעת מכלי נשק כזה הינה ברורה ו״זועקת״. ברי, כי נשק זה לא התבקש מהנאשם לשם השגת ״מטרות תמימות״. הנאשם עצמו הבין את הדברים. כך, עת גנב מכלול של רוס״ק 16־M, לבקשתו של האזרח טולדנו, והעבירו לאחרון, הוציא הנאשם ממנו את ה״נוקר״. הנאשם, כך עולה נוכח הגיונם של הדברים ואף נוכח התנהגותו, היה מודע לסכנה שכלי הנשק אותם הוציא מרשות הצבא ומכר, עלולים לסכן באופן ממשי את חייהם של אחרים, גם אם קיווה שלא ייעשה כן בנשק. לא זו אף זו, הנאשם הוציא, לבקשתו של האזרח טולדנו, אף כלי נשק מסוג רוס״ק 16-M, שהיה ברשות חייל אחר, והעבירו לאזרח טולדנו עבור תמורה כספית. נשק זה נתפס על ידי משטרת ישראל, בשעה   שנעשה ניסיון למכרו בתמורה ל-27,000 ₪.   החומרה הנובעת ממעשיו של הנאשם זועקת. הנאשם הוציא כלי נשק, שכוחם לקטול חייהם של אחרים מרשות הצבא ומכרם לאחר, שאינו מורשה להחזיקם ולעשות בהם שימוש. הנסיבות שעמדו, לטענת ההגנה, ברקע המעשים - ההפרעה בדבר הימור פתולוגי ממנה סובל הנאשם, אין בה כדי ליטול את העוקץ מחומרת המעשים וממסוכנותם הרבה והברורה, כך גם אין בחששו של הנאשם, כי יבולע לו ולמשפחתו, בעקבות אי-יכולתו להחזיר את חובותיו הכבדים, על רקע התמכרותו להימורים, כדי להפחית מחומרת הדברים. לא היה חולק, כי הנאשם נושא באחריות להתנהגותו העבריינית וכי לא מתקיים בעניינו סייג כלשהו לפליליות מעשיו. הנאשם היה מודע, באופן חד־משמעי, לפסול המוסרי הכבד שבמעשיו, והבין את אשר הוא עושה. לנאשם הייתה יכולת בחירה של ממש להימנע מעשיית המעשים. על כן מעידים אף דבריו של הנאשם עצמו, כי לאחר אירוע הנשק ״האחרון״ ועד למעצרו, משך כחודש וחצי, החליט לא לבצע ״את זה יותר״, על אף שנעשו אליו פניות נוספות בעניין, תוך שמסר - ״פחדתי מההשלכות, לסכנה שאני גורם לעצמי. זה לא נתן את הפתרון שציפיתי, זה היה רק פתרון נקודתי, החלטתי שאיני ממשיך עם זה״. לצד זאת, לא התעלמנו במסגרת כלל הערכת הנסיבות, מכך שהתמכרותו של הנאשם להימורים וחובותיו הכבדים עמדו ברקע המעשים. ועם זאת, ייאמר, כי בענייננו, ככל שניתן להתחשב בנסיבות האמורות, במסגרת גזירת דינו של הנאשם, הרי זאת לעניין רקע הדברים ובחינת טענת הנאשם, כי לא ״יזם״ את מכירת הנשק, אלא נענה, בסופו של דבר, לפניות שנעשו אליו בעניין זה. כך גם עלה כי בתחילה נחקר הנאשם אודות גניבת רובה ה־ 16M- בלבד, והכחיש המיוחס לו, אך, כך לדבריו, בעת שהבין שהנשק הגיע לידיים של ״בני מיעוטים, והבנתי לאן הוא הגיע בסופו של דבר למרות שלא ראיתי את האפשרות הזאת, והבנתי שזה יכול להגיע לידיים פח״עיות״, הודה בביצוע העבירה ואף הודה בהוצאת טיל ה״לאו״ והמכלול, על אף שלא נחקר אודות כך בתחילה. בסמוך לאחר הודאתו זו, הופעל הנאשם, מבלי שהובטח לו דבר עבור כך, על ידי משטרת ישראל, כנגד יעד מודיעיני, לו היה חייב סכום כסף. לא התעלמנו מהתנהגותו זו של הנאשם בבואנו לשקול את הבעת חרטתו ורצונו להשתקם, בעדותו ובדברו האחרון בפנינו, אך זאת במסגרת בחינתנו את כלל שיקולי הענישה הנוגעים לענייננו, בהתחשב עם מהות העבירות, נסיבות ביצועו ונסיבותיו של הנאשם.   חומרתן של עבירות מעין אלה, בדבר הוצאת נשק מרשות הצבא וסחר בו, והיחס בין שיקולי הענישה לחומרה בכגון דא, ובהם אינטרס הציבור והרתעת הרבים, מול שיקולי הענישה לקולא, ובהם נסיבותיו של העבריין והיבטי שיקומו, באו לידי ביטוי לא  פעם בפסיקתו של בית הדין הצבאי לערעורים. כך, ב-ע/122/02 סמל ירון בן שושן נ׳ התצר, נפסק, כי –       "אכן עונש-המאסר  בפועל שהוטל על המערער על-ידי בית הדין קמא, הינו עונש חמור, אך הוא משקף נכונה את היבטי החומרה הרבים המאפיינים את העבירות החמורות שבהן הוא  נכשל. בית הדין המחוזי לא התעלם לקולא מהודאת המערער באשמות, מהבעת החרטה שלו ומשירותו כחייל לוחם, אך בדין הוא החליט לבכר, בנסיבות המקרה דנן, את האינטרס הציבורי, ואת שיקולי ההלימה והרתעת הרבים, על פני כל יתר שיקולי הענישה, הכוללים כידוע גם את ההיבט השיקומי ...   . העולה מן המקובץ הוא כי עונש המאסר שהושת על המערער, הולם את חומרת העבירות שבהן הוא הורשע ואת נסיבותיהן המחמירות. הוא גם עולה בקנה אחד עם החומרה שבה רואה המחוקק עבירות אלה - אשר באה לידי ביטוי בעונש המאסר המירבי, בן חמש עשרה שנים, הקבוע לצד כל אחת מהעבירות העיקריות שבהן הורשע המערער. העונש גם אינו חורג מרמת הענישה הראויה בעבירות מסוג זה...   מכל מקום, גם אם בימים בתיקונם ניתן היה לטעון כי יש מקום להקלת מה בעונש שהושת על המערער - בתקופת הלחימה שבה אנו מצויים, משהעבירות בוצעו בעיצומה של תקופת הלחימה, באשר מבקשי נפשנו עושים שימוש תדיר באמצעי לחימה צבאיים,. שהושגו גם מחיילים המשרתים בצה״ל, אשר נגישותם לאמצעי הלחימה הינה קלה, ובאשר אנו עדיין בעיצומה של תקופת הלחימה, צורך השעה מחייב להחמיר בהתייחסות לעבירות מסוג זה ואינו מאפשר להקל בעונש שהוטל על המערער״(לחלן - עניין בן שושן).       כן גם הטעים בית הדין הצבאי לערעורים בע/75/85 התצ"ר ג' טור' יוסף, כי בעבירה של   הוצאת נשק מרשות הצבא:   ״נקבעה ההלכה מקדמת דנא, שטובתו של הנאשם מפנה מקומה, במידה זו או אחרת, לטובתו של הכלל, וטובת הציבור מחייבת נקיטה בענישה כזו שיהא בה כדי להגן עליו מפני הסכנה של שימוש פלילי וביטחוני בנשק נגדו״ (ור׳ גם ע/164/01 התצ^׳/ר נ' טור' ויטלי פטדוגסקי),   הדברים שנאמרו על ידי בית הדין הצבאי לערעורים בעניין שושן, יפים, מקל וחומר, לענייננו, עת עסקינן בקצין, מפקד סוללה בצבא, שהוציא כלי נשק קטלניים, מרשות הצבא, ומכרם לאחר, תוך שניצל את מעמדו ונגישותו לכלי הנשק, כדי להוציאם כאמור. לא ניתן שלא להתייחס בחומרה לכך שהנאשם מעל מעילה חמורה באמון של מפקדיו. מעילה באמון זו מתעצמת נוכח חומרת ביצוע העבירות ונסיבותיהן, והסכנה הנשקפת מהן לחייהם של אחרים, יש בכך משום חומרה של ממש, וזאת אף נוכח נפיצותו של נשק צבאי ברשות חיילים והצורך הממשי לגדוע באיבה כל מחשבה העלולה לצוץ בדעתו של חייל כלשהו בדבר הוצאת נשק מרשות הצבא, ויתרה מכך - מכירתו לאחר, על הסיכונים הנובעים מכך לביטחונם של אחרים ולביטחון הציבור. ניתן לומר, כי חומרה יתרה זו, הנובעת מעבירות מעין אלה המבוצעות בתוככי השירות הצבאי על ידי חיילים, מתחייבת אף מאופיו וממהותו של השירות הצבאי.   על חומרתם של מעשים כאלה, במיוחד כאשר נעברים הם על ידי קצין, עמד בית הדין הצבאי לערעורים במסגרת ע/38/07 סג״ם בילאל נוג׳ידאת ג' התצ׳׳ר -   '"חומרתם של מעשי המערער רבה עד מאוד, בעיקר נוכח מעמדו של המערער כקצין צה״ל. בידוע הוא שכלי נשק לקטל נועדו. סכנה גדולה צפויה אם יוצא הנשק מחזקתו של גורם אחראי ומגיע חלילה לידיים עברייניות ואף עוינות(ראו ע/122/02 סמל בן שושן נ' התובע הצבאי הראשי, פיסקה 6 (מיום 10.10.2002, טרם פורסם); ע״פ 4609/98 טאהא נ׳ מדינת ישראל (מיום 1.7.1999, טרם פורסם)), המערער לבטח הכיר היטב את הסכנות הטמונות בנשק ודווקא ממנו ניתן היה לצפות כי לא יתייחס בקלות ראש לסיכונים אלה.   לא זו אף זו, הסוחר בנשק בעבור בצע כסף מוכיח, כי עדיפים בעיניו הדמים - הכסף שירויח הוא - על הדמים - חייהם של אחרים, שיי