שימוש בלתי חוקי בנשק

בית הדין הצבאי המחוזי דר180/04

מחוז שיפוטי דרום

בפני השופטים:  סא"ל    מרקמן              אורלי  -אב"ד

                        רס"ן           הרוש            יוסף  -שופט

                        סרן             דמרי                גד   -שופט

בעניין:              התובע הצבאי

                        נגד

הנאשם:            ח/ טור' א. ע.

הכרעת דין

על פי הודאתו בכתב האישום והפרטים הנוספים המוסכמים, מורשע הנאשם בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סיעף 85 רישא לחש"ץ.

ניתנה והודעה היום, כ"ה תמוז תשס"ד, 06/06/07, בפומבי ובמעמד הצדדים.

(-)                                (-)                                (-)

_____________          _____________         ____________

         אב"ד                               שופט                          שופט

גזר - דין

נסיבות ביצוע העבירה

הנאשם הורשע, ע"פ הודאתו בכתב האישום והפרטים הנוספים המוסכמים בשתי עבירות: עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק לפי סעיף 85 רישא לחש"ץ עולה מכתב האישום ומן הפרטים הנוספים, ביום 14/05/04, במהלך סיור בציר "גבול ישראל – מצרים", לאחר שרב"ט פ. (להלן: "המתלונן"), מפקד רכב סיור מג"ב בציר, כינה את הנאשם "טלטביז", איים הנאשם על המתלונן בביטויים כגון "ישרוף לו את הבית" ו"ישלח אנשים להתנקם בו ובמשפחה שלו". לאחר מכן, נטל הנאשם את נשקו האישי מרכב הסיור, טען אותו במחסנית ובה כדורים, דרך את הנשק וכיוונו לעבר פלג גופו התחתון של המתלונן. המתלונן חטף את הנשק מידי הנאשם. בפריקת הנשק נפלט כדור מבית הבליעה.

לאחר מכן, מסר הנאשם לחבריו לצוות הסיור, כי: "אם הוא היה פותח את הפה, הייתי יורה בו".

בחקירתו, טען הנאשם, כי סבר שהמחסנית בה טען את הנשק הייתה מחסנית "בלאי" שמניסיונו – אינה כשירה לירי.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו וטען, כי במועד האירוע לא הבין עד תום את הסיכון הכרוך בהם.

בגין העבירות בהן הורשע הנאשם, נתון האחרון במעצר מאז 07/06/04.

נסיבות אישיות

הנאשם הוא בן העדה הבדואית. מעדותו של אל"ם פ.ג., מפקד יחידת הגששים, למדנו, כי הנאשם הינו בן לשבט בדואי, אשר מתגורר באזור העיר ערד באוהלים. אביו של האשם שמש שנים ארוכות כגשש בשירות קבע וכך גם אחיו. לנאשם 14 אחים והוריו הבוגרים חולים. המשפחה כולה נתונה במצוקה כלכלית וחיה בתנאים ירודים.

אל"ם ג. תיאר בהרחבה את תנאי המחייה הקישם של הנאשם ובני משפחתו . העד פירט אודות הקשיים בגיוס בני העדה הבדואית לשורות הצבא וחשיבותה של סוגיה זו לחברה הישראלית כולה. בנוסף, תאר העד את הרקע לאירוע, כולה מן התחקירים שבוצעו ומהיכרותו עם הנאשם ובני משפחתו. העד הדגיש, את רגישותו של הנאשם ושאר בני משפחתו לכבוד ותלה את תגובתו הפזיזה בפגיעה בכבודו.

אל"ם ג. הוסיף, כי ע"פ היכרותו עם הנאשם, מעשיו נשוא הרשעתו אינם אופייניים לו. העד ציין, כי חרף חומרת מעשיו, לאחר שהוא סמוך ובטוח כי הנאשם למד את לקחו, הוא מעוניין לשלב את הנאשם בשירות קבע כגשש.

הנאשם התגייס לשירות הצבאי בתאריך 14/11/04. בראשית דרכו בצה"ל (23/01/03), הסתבך בעבירה, בצוותא עם חייל אחר, בעבירה של פריצה לתוך השק"ם ביחידה ובנטילת פרטי ציוד כגון קופסאות סיגריות. הנאשם וחברו נשפטו בפני בי"ד זה ונדונו בין היתר לעונשי מאסר בפועל בעבודה צבאית (ר' ת/1).

עמדת הצדדים

ב"כ התביעה הדגיש את הסיכון הרב לחייל אדם, הכרוך במעשיו של הנאשם ואת צורכי ההרתעה המתקיימים בנסיבות העניין. התובע אף ציין כי המעשים נעשו במהלך פעילות מבצעית והפנה את שימת ליבנו לעברו של הנאשם. בהתאם, עתר בפנינו התובע להשית על הנאשם מאסר בפועל משמעותי ומאסר מותנה מרתיע.

לעומתו, עתרה בפנינו הסנגורית להתחשב בצורכי השיקום המתקיימים בנאשם, על רקע עדותו של מפקד יחידת הגששים, אל"ם ג'. הסנגורית עתרה בפנינו ליתן משקל לרקע ממנו צמח הנאשם ולהשפעתו על תגובתו של הנאשם, כמתואר לעיל. בנוסף, ציינה הגנה את הרישום הפלילי הכבד, הנלווה להרשעתו של הנאשם, את נסיבות חייו ואת חרטתו.

ההכרעה

מעשיו של הנאשם חמורים והיה בהם כדי לסכן סכנה של ממש את חייו של המתלונן ואף את חייו של הנאשם והחיילים האחרים שנכחו באירוע.

מעשיו של הנאשם מחייבים להחמיר בעונשו ומצדיקים להשית עליו עונש שיהלום את צורכי ההרתעה. צורכי ההרתעה במקרים כגון אלה, נועדו להגן על ביטחונם ושלום חייהם של החיילים בצה"ל, האוחזים בנשק, מכוח תפקידם.

ביה"ד הצבאי לערעורים פסק פעם אחר פעם, כי יש להחמיר עם נאשמים העושים בנשק שימוש פזיז ובלתי חוקי. ההחמרה בעונש נועדה:

"... להביא להרהור או למחשבה נוספת בקרב אוחזי הנשק, בשר למידת הסיכון הגלומה בהפניית נשקם כלפי הזולת ... נראה בעליל, כי דרך ההסברה והחינוך, שאין בצדה סנקציה ממשית שיש בה כדי להכאיב אינה מועילה במידה הדרושה." (ע/88/94 ור' אף ע/185/95, ע/56/95, ע/215/97 ו – ע/190/99).

ובכל זאת, בחרנו למתן מעונשו של הנאשם וזאת, לאור חרטתו, התנדבותו לשרת בצבא והרקע הסוציו אקונומי שלו, כפי שפירט בפנינו בהרחבה, אל"ם ג'.

סוף דבר הננו גוזרים על הנאשם 60 ימי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. בנוסף, מוטלים על הנאשם ארבעה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים לבל יעבור עבירה שעניינה שימוש בלתי חוקי בנשק, וחודשיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה שעניינה איומים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשס"ד 14/07/04, והודע בפומבי ובמעמד הצדדים.

(-)                                (-)                                (-)

_____________          _____________          ____________

         אב"ד                               שופט                          שופט

העתק נכון מן המקור

טלי חדד, רס"ן

קצינת בית הדין

תאריך הדפסה: 15/08/04

חתימת המגיה