סחר בנשק

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני השופטים:

אל"ם דורון         פיילס   -   המשנה לנשיא

אל"ם יריב         סנדלון   -   שופט

סא"ל עמירם  רבינוביץ  -    שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי – המערער

נ ג ד

ק/ סגן א.כ.  – המשיב

ובעניין:

ק/ סגן א.כ.  – המשיב

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי – המשיב

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי חיל האוויר שניתן בתיק ח"א/362/08 (סא"ל אהרון פנחס- אב"ד; סרן יהושע שי אשכנזי- שופט; סרן גיא שחר- שופט) בתאריך 25/2/2008. ערעור התביעה (קולת העונש) התקבל. ערעור ההגנה (חומרת העונש) נדחה.

פ ס ק   ד י ן

1. סגן א.כ. (להלן: המשיב) הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בשלושה פרטי אישום של הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, בשלושה פרטי אישום של עברות בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובשלושה פרטי אישום של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי. על המשיב נגזרו, בדעת רוב השופטים, שמונים חודשי מאסר לריצוי בפועל. שופט המיעוט היה סבור שיש להשית על המשיב תשע שנות מאסר לריצוי בפועל. פה אחד הושתו על המשיב גם שלושים חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עברה לפי סעיף 144 לחוק העונשין, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עברה שעניינה שליחת יד ברכוש הזולת והורדה לדרגת טוראי.

2. התביעה הצבאית ערערה על  קולת עונש המאסר בפועל. להשקפתה, ראוי להחמיר באופן משמעותי במידת עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב. המשיב מצידו מערער על חומרת עונש המאסר לריצוי בפועל.

3. מפסק הדין קמא וממסמך הפרטים הנוספים עולה כי החקירה בעניינו של המשיב החלה בעקבות האזנות סתר שנעשו למכשירי הטלפון הנייד של האזרח נאסר מטר אשר נחקר במסגרת תיק אחר. האזנות אלו העלו חשד כי האזרח מטר מתווך בעסקה למכירת נשק בין האזרחים, טל טולדנו (להלן: טולדנו) ואתגר אליהו (להלן: אליהו) – המוכרים ובין מוחמד אמון (להלן: מוחמד) – הקונה. בלשי משטרת ישראל הגיעו למקום עריכתה של העסקה, עצרו את המעורבים ותפסו את הנשק. במהלך חקירתם של המעורבים נתחוור כי הנשק אשר ניסו למוכרו, רוס"ר 16-M, הוא נשק צבאי אשר הוצא מרשות הצבא. תדפיסי שיחות של אחד המעורבים ומידע מודיעיני הובילו אל המשיב, אשר הובא בעקבות זאת לחקירה. בתחילת חקירותיו הכחיש המשיב כל קשר לגניבת הנשק האמור, אך כשלוש שעות לאחר מכן הודה המשיב בעברות המיוחסות לו בכתב האישום המשיב מסר כי עשה כן נוכח חובות כספיים כבדים שאליהם נקלע בשל משחקי הימורים שונים, שהם הוא משחק מאז שהיה בן 12. בעת שעבר את העברות שירת המשיב כמפקד סוללת נ"מ בחיל האוויר.

4. עניינן של העברות נושא כתב האישום הוא בשלושה אירועים נפרדים של הוצאת נשק מרשות הצבא ומכירתו, כדלקמן: האירוע הראשון – בחודש ספטמבר 2007, לאחר שהמשיב ביקש מטולדנו הלוואה כספית, ביקשו ממנו טולדנו ואליהו להשיג עבורם טיל לאו. המשיב סיכם עם אליהו, כי ישולמו לו 5,000 ש"ח בתמורה לטיל כזה, ומתוך סכום זה שילם אליהו למשיב, במהלך חודש ינואר 2008, מקדמה על- סך 4,000 ש"ח. לאחר מכן, במהלך אותו חודש, נטל המשיב טיל לאו, אשר היה מונח במחסן במוצב "דובדבן", בסמוך לטילי הנ"מ, שעליהם היה מופקד מתוקף תפקידו כמפקד סוללת נ"מ, ועטפו במעיל. את הטיל, העטוף במעיל, העביר לרכבו ולאחר מכן הוציאו מהבסיס. המשיב נפגש עם אליהו וטולדנו בעיר טבריה והעביר לידיהם את הטיל וכשבוע לאחר מכן קיבל המשיב סכום נוסף של 900 ש"ח תמורתו. האירוע השני – במהלך החודשים פברואר 2008 ועד מרץ 2008, יום לאחר שטולדנו ביקש מהמשיב להשיג עבורו מכלול לנשק מסוג רוס"ר 16-M, נכנס הנאשם לנשקייה בבסיס ",רמות נפתלי", בעת שהנשק לא נכח במקום, נטל נשק מסוג רוס"'ק 16-M, פירקו ונטל מתוכו את המכלול. לאחר מכן, העביר את המכלול לרכב צבאי, פירקו והותיר את הנוקר ברכב. למחרת, נפגשו טולדנו והמשיב והאחרון מסר את המכלול האמור לטולדנו וקיבל בתמורה, יום למחרת, 2,000 ש"ח. האירוע השלישי – לאחר שטולדנו ביקש מן המשיב, במספר הזדמנויות, להשיג עבורו נשק מסוג רס"ק 16-M, מסר המשיב כי ישיג עבורו את הנשק האמור. בעקבות כך, בתחילת חודש אפריל 2008, שילם טולדנו למשיב מקדמה של כמה אלפי שקלים. ביום 15/4/2008 נכנס המשיב לחדרם של סמ"ר טל דניאל וסמל דניאל לוי בבסיס "כרמי צור", בעת שסמל לוי ישן בחדר, ונטל מהמקום את נשקו האישי של סמ"ר טל, מסוג רוסק 16-M, אשר היה מנוח על מיטה בחדר. לאחר מכן העביר המשיב את הנשק לרכב צבאי. זמן קצר לאחר מכן התקשר המשיב אל טולדנו והודיעו, כי "יש לו את מה שביקש", והשניים סיכמו שייפגשו באותו יום. בשעות הערב נפגשו השניים, והמשיב העביר לידיו של טולדנו את כלי הנשק האמור. שבוע לאחר מכן שילם טולדנו למשיב סכום נוסף של 2,000 ש"ח בתמורה לכלי הנשק. כמו-כן, הורשע המשיב, כאמור, בשלוש עברות של התנהגות שאינה הולמת. האחת – כי הוציא מרשות הצבא, ללא סמכות, מסמכים צבאיים מסווגים, ובהם תשע מפות בסיווג "שמור", וכן פקודת מבצע, אשר סיווגה הוא "סודי אופרטיבי", ואשר הגעתה לגורם זר עלולה לפגוע משמעותית בביטחון המדינה; השנייה – כי השתתף, בהיותו חייל במספר רב של הזדמנויות, במשחקי קלפים אסורים, תוך שצבר חוב כספי של 400,000 ש"ח; השלישית- כי בהיותו קצין בשירות קבע, בדרגת סגן, בתפקיד מפקד סוללת טילי נ"מ, עבר את העברות המפורטות לעיל.

5. בית הדין קמא עמד, בסוקרו את השיקולים שעמדו לנגד עיניו בגזירת עונשו של המשיב, על רקעו של המשיב ועל נסיבותיו האישיות והמשפחתיות. ביניהן – הצטיינותו בשירותו כלוחם ומפקד, במהלך פעילויות מבצעיות רבות ואף במסגרת מלחמת לבנון השנייה; החובות הכלכליים האדירים, שאליהם נקלע המשיב בשל השתתפותו בהימורים ואשר עמדו בבסיס המעשים; שיתוף הפעולה של המשיב עם משטרת ישראל, לאחר שנפתחה החקירה, כנגד יעד מודיעיני, מבלי שהובטח לו דבר; העובדה שהמשיב נעדר עבר פלילי; הודאתו בחקירה ובבית הדין והחיסכון בזמן שיפוטי; החרטה שהביע ורצונו להשתקם. מאידך גיסא, עמד בית הדין קמא על חומרתן הזועקת של העברות- הוצאת כלי נשק מרושת הצבא תוך ניצול מעמדו ומעילה באמון שניתן בו על ידי מפקדיו וחייליו. בית הדין הדגיש את הסיכון העצום הנשקף מכלי הנשק לחייהם של אחרים, בהיותם בחזקת מי שאינו מורשה להחזיק בהם, בפרט כאשר אלו לא התבקשו מן המשיב לשם השגת "מטרות תמימות". בית הדין קמא קבע כי התמכרותו של המשיב להימורים אינה יכולה להפחית מחומרת מעשיו וכי לא מתקיים בענייננו סייג כלשהו לפליליות המעשה. המשיב היה מסוגל להבין את הפסול המוסרי הכבד שבמעשיו והייתה בידו יכולת הבחירה להימנע מהם. בית הדין קמא הדגיש את ההלכה הידועה שלפיה, בעברות של הוצאת נשק מרשות הצבא ומכירתו נדחקים נסיבותיו האישיות של העבריין והיבטי שיקומו אל מול האינרטס הציבורי והצורך בהרתעת הרבים. משנה חומרה מצא בית הדין המחוזי בהיותו של המשיב קצין ונוכח מעמדו כמפקד סוללת נ"מ. באיזון כלל ההיבטים, לחומרה ולקולא, מצאו רוב שופטי הערכאה קמא להשית על המשיב, כאמור, שמונים חודשי מאסר בפועל. לטעמו של שופט המיעוט, לפי חומרת המעשים ולאור האינטרס הציבורי היה רואי להטיל על המשיב תשע שנות מאסר בפועל.

6. התביעה הצבאית מערערת, כאמור, על קולת העונש. לשיטתה, בית הדין קמא לא נתן את המשקל הראוי לחומרתה של העברה ולנסיבות המחמירות הרבות אשר בולטות במקרה דנן. התביעה ציינה בהקשר זה את הסכנה המוחשית שיצר המשיב במעשיו, שעה שהוציא מרשות הצב והעביר לידי גורמים פליליים, במספר הזדמנויות, כלי נשק קטלניים. להשקפת התביעה, יש במעשיו של המשיב הכנה, תחכום רב ושיטתיות, שלהם נזקק לצורך הוצאה לפועל של עסקאות הנשק. כך, ציינה התביעה את עטיפת הטיל במעיל לשם נטילתו (אירוע ראשון), הכניסה לנשקייה בעת שהייתה ריקה מאדם (אירוע שני) ואת הכניסה למגורי החיילים בבסיס תוך ניצול נגישותו וניצול העובדה שהחייל ששהה בחדר ישן בזמן לקיחת הנשק. התביעה הוסיפה כי המשיב עשה שימוש ברכב הצבאי שניתן לו על מנת להסתיר את כלי הנשק בתוכו ולהקל בכך על הוצאתו את תחומי הבסיס. כן טענה התביעה כי יש ליתן את הדעת למעמד, דרגתו ותפקידו של המשיב בעת שעבר את העברות וכן לעובדה שבמעשיו פעל המשיב מתוך מניע כספי. התביעה טענה כי יש להבחין בין מי שנסיבות קשות מבית הביאוהו לידי נטילת נשק ומכירתו ובין מי שבמעשיו הוא, הוביל עצמו לכישלונו בעברות אלו. התביעה הדגישה גם את הפגיעה החריפה באמון שהצבע נתן במשיב, בכך שהמשיב ניצל נגישותו לכלי הנשק ואף למסמכים צבאיים מסווגים נוספים שנמצאו ברשותו. לאור כל האמור, ביקשה התביעה כי יוחמר עונשו של המשיב באופן משמעותי.

7. מנגד סבור בא- כוח המשיב, עו"ד קוזניץ, כי יש להקל בעונש המאסר לריצוי בפועל ארש הושת על המשיב. להשקפת הסנגור, נסיבותיו האישיות של המשיב חריגות וייחודיות והיה על בית הדין קמא להעניק להן משקל ר יותר במסגרת השיקולים לקולא בגזר הידן. בא-כוח המשיב ציין כי מדובר בקצין מצטיין ששירת כלוחם ותרם כמיטב יכולתו לביטחון המדינה, אלא שנסיבות מצערות הביאוהו לעבור את העברות שבהן הורשע. לשיטת הסנגור מצבו הנפשי של המשיב, הסובל, כדבריו, מהפרעת הימור פתולוגית, השפיע רבות על המשיב ותרם להתנהגותו העבריינית. לתמיכה בטענה זו, הציגה ההגנה בפני ביתה דין קמא שתי חוות דעת של מומחים בתחום בריאות הנפש, המאבחנות את המשיב כסובל ממחלת הימור פתולוגי ואף ממליצות על טיפול תרופתי וקבוצתי. ההגנה טענה כי הגם שאין מדובר בדחף לאו בר כיבוש הרי שיש בהתמכרותו של המשיב משום שיקול לקולא ובית הדין קמא לא ייחס לכך משקל בקביעת עונשו של המשיב. ההגנה ציינה כי חובותיו הרבים של המשיב לגורמים עבריינים הביאו לכך שבני משפחתו היו תחת איום מתמיד ומתוך חשש לשלומם עשה המשיב את המעשים. הסנגור המלומד ביקש גם כי יינתן משקל רב יותר לשיתוף הפעולה של המשיב עם גורמי החקירה, החל מתחילת, והסיוע לגורמי החקירה באיתור יעד מודיעיני, מבלי שקיבל הבטחה כלשהי להקלה בעונשו. הסנגור ביקש גם כי ניתן דעתנו לעונשם של שני המעורבים הנוספים בעניין מכירת הנשק אשר, לדברי הסנגור, הם אלו שיזמו ושידלו את המשיב למוכרו. נגזר להם עונש של 46 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בהסדר טיעון שבמסגרתו הושב טיל הלאו. לפיכך ומשיקולי שיקום, עתר הסנגור המלומד להקלה בעונשו של המשיב.

8. מסכת העברות שבהן הורשע המשיב חמורה עד מאוד. המשיב נכשל, פעם אחר פעם, בשלושה אירועים נפרדים, בעברות שהן מן החמורות שבספר החוקים – הוצאת נשק מרשות הצבא וסחר בו. בעברות כגון אלו טמונה סכנה מוחשית וברורה לביטחון הציבור ובייחוד אמורים הדבירם, שעה שמכירת כלי הנשק לא נעשתה לשם השגת "מטרות תמימות", כדברי בית הדין קמא. המשיב עשה כך על פני זמן, לאחר הדברת עם חבריו למזימה, לאחר תכנון ותוך ניצול דרגתו, תפקידו ונגישותו לנשק. בפנינו הובאו נסיבותיו האישיות של המשיב ודבר התמכרותו למשחקי הימורים, התמכרות אשר גרמה לו להיקלע לחובות כבדים והובילה למעשי העברה של הוצאת הנשק וסחר בו. עם זאת, לא מצאנו כי יש בנסיבות אלו כדי להסיר מאחריותו של המשיב לביצוע המעשים או כדי להקהות מחומרת המעשים. אין חולק כי המשיב היה ער, בכל אחד מן האירועים שבגינם הורשע, למעשיו, הן לפסול המעשים ולא היה משולל יכולת בחירה להימנע מעשייתם.כן לא מצאנו להעניק משקל רב לעובדה שהטיל הלאו ורובה הסער מצאו דרכם חזרה לידי הצבא, שכן למשיב לא היה כל חלק בהשבתם. אכן, הנסיבות הכלכליות שעמדו בבסיס מעשי גניבת כלי הנשק והסחר בהם לא היו קלות וגם מעצם הרשעתו של המשיב נגזר סיומה של דרכו הצבאית. יש ליתן הדעת גם לשירותו הצבאי הטוב והתורם של המשיב כפי שהובא בראיות בפני בית הדין קמא; לעובדה שהמשיב נעדר עבר פלילי; לכך שסייע למשטרת ישראל כנגד יעד מודיעיני; להודאתו והחיסכון בזמן שיפוטי; ולהבעת החרטה בפני בית הדין קמא. ברם, הלכה היא כי בעברות כאלו שבהן הורשע המשיב ניתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי ושיקול הפרט נדחקים מפניו –

"הלכה היא כי בעברות אלה נדחק האינטרס הפרי של נסיבותיו האישיות של העבריין מפני 'תקנת הרבים' – האינטרס הציבורי החותר לא רק לתגמול אלא גם להרתעת הרבים.

אשר על כן, אין בנסיבות האישיות כדי למלט את המערער מעונש הנושא עמו מידה מספקת של הרתעה כלפי מי שנמשכים לרווחים קלים, ועוצמים עיניהם בפני הסכנות הקשות הנובעות ממסירת נשק לידי גורמים בלתי חוקיים" (ע/127/01 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט דבקרוב (2002); וראו גם: ע"פ 10499/02 מדינת ישראל נ' מיארה (2003); ע/153/07 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט רשטניאק, פס' 17 (2009); ע/122/02 סמל בן שושן נ' התובע הצבאי הראשי (2002)).

9. בחנו את מעשיו של המשיב ואת העונש הראוי לו גם ביחס למעשיהם של שותפיו למעשי עברה ובשים לב לעובדה שמשפטם הסתיים ונגזר עונשם, מאז מתן גזר הדין בבית הדין קמא. סברנו כי במעשיו של המשיב קיימים מספר היבטי חומרה ייחודיים ומובהקים, שאינם מצויים במעשים של שותפיו. במעשיו הפר המשיב חובות אמון מוגברות החלות עליו, כמפקד וכקצין. למשיב, מתוקף תפקידו, הייתה הגישה למחסן הטילים ולכללי הנשק שאותם הוציא מרשות הצבא. המשיב ניצל את תפקידו ונגישותו לנשק לצורך הוצאת העסקאות מן הכוח אל הפועל ובלעדיו, אין חולק, כי לא הייתה יכולה להתבצע כל עסקה. המשיב, שלא כחבריו, למעל, הוא קצין בשירות קבע ומפקד סוללת נ"מ. המשיב מעל באמון שניתן בו מצד המערכת הצבאית, מצד מפקדיו ומצד פקודיו. כלל העברות שעבר המשיב לא נעברו אלא ממניע כספי מובהק. נמצא, כי החומרה הניבטת ממעשיו של המשיב רבה היא, גם ביחס לחבריו (וראו בהקשר זה: ע/101/07 רס"ר פלאח נ' התובע הצבאי הראשי (2008)).

10. משנה חומרה נודע למעשיו של המשיב משעסקינן, כאמור, בקצין, מפקד סוללת נ"מ בחיל האוויר, אשר ניצל את תפקידו ונגישותו לכלי הנשק מושא כתב האישום ומעל באורח חמור באמון שניתן בו. דרגתו ותפקידו של המשיב הם המבליטים את חריפות העברה – כרום הדרגה והתפקיד כן גודל הכישלון. כפי שנקבע כבר בעבר, בעניין דומה בבית דין זה –

"חומרתם של מעשי המערער רבה עד מאוד, בעיקר נוכח מעמדו של המערער כקצין צה"ל. בידוע הוא שכלי נשק לקטל נועדו. סכנה גדולה צפויה אם יוצא הנשק מחזקתו של גורם אחראי ומגיע חלילה לידיים עברייניו ואף עוינות.

...

אך מובן הוא, שמותר הקצין מיתר החיילי במנהיגותו, באחריותו היתרה ובדוגמה האישית שעליו ליתן. משעה שנכנס אדם לחוג הבכיר של קציני צה"ל, או-אז חב הוא חובות רבות לרבים: לפקודיו;למפקדיו; ולציבור הרחב בכללותו... את כולן הפר המערער ברגל גסה" (ע/38/07 סג"ם נוג'ידאת נ' התובע הצבאי הראשי,, פס' 8 (2008)).

11. הטעמים להחמרה בענישת הסוחר בנשק ולהענקת משקל הבכורה לאינטרס הציבורי הובררו, אפוא. נדמה כי במקרה דנן, נתקבצו היבטי חומרה רבים. רבים מדי. צר לנו על המשיב ששירותו הטוב ותרומתו  בפקידו ראויים להערכה, אלא שבכך אין כדי להקהות ולו במעט את נסיבות ההרשעה החמורות: הוצאת נשק מרשות הצבא, במספר הזדמנויות, על פני זמן, רקימת המזימה עם עבריינים, סחר בכלי הנשק,  על ידי קצין, היודע או מוחזק כיודע מהן הסכנות הגלומות  בהוצאת כלי הנשק, בפרט הנשק נשוא האירוע הראשון (טיל לאו שהסיכון הנשקף ממנו רב), ממניע כלכלי, בידיעה כי כלי הנשק עתידים להגיע לידיים עברייניות, או בלתי מורשות, והכול תוך ניצול נגישותו, מעמדו, תפקידו והאמון שניתן בו.

יפים לענייננו דברים אלו-

"... פיחות מעמד הקצונה לגדרי רוכלות גרידא, הסוחרת בגורלות בני אדם – רחוק מן העין ואולי בשל כך גם מן הלב – ראוי לכל גינוי והוקעה, בחינת חיזוק יסודות ההרתעה והגמול, ובתקווה – גם המניעה, הגלומים כולם במשוואת הענישה. טוהר הנשק' והקוד האתי של צה"ל ראויים, אפוא, לכל הגנה אפשרית, פן חלילה יעורער מעמדם וכוחם בידי יצריו האפלים של האדם – הפורק כל עול ואחריות אישית עם צוק העתים, בעודו מוכיח רפיסות שלדו המוסרי דווקא בעשת מבחן. שיקומו של המערער תלוי בעיקרו בו עצמו וברצונו טוב, וסמוכים ובטוחים אנו כי אף בין סורג ובריח ניתן להגשימו ולטפח שורשיו. רוח אדם אינה יודעת גבול או סורג, ולאר יקחנה המערער, לשם גם תגיע בבוא היום" (עניין נוג'ידאת, פס' 10).

12.אחר כל האמור ושקילת כלל האיזונים לקולא ולחומרא, ממצאנו לקבל את ערעור התביעה, וממילא לדחות את ערעורה של ההגנה. בחינת מעשיו החמורים של המשיב הביאתנו לכדי מסקנה כי הם ראויים, גם בנסיבותיו האישיות, לענישה מכבידה מאוד. תוך מתן משקל בכורה, כמתחייב, לשיקולים של גמול והרתעה ולאינטרס הביטחון הציבורי, מצאנו כי העונש אשר הושת על המשיב, בשים לב גם למגמת ההחמרה בעברות נשק נוכח המציאות הביטחונית דהיום (ראו: ע"פ 8012/04 מתאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16/11/2005); עניין נוג'ידאת, פס'11), העניק משקל רב מהראוי לנסיבות המקלות, במידה המחייבת את התערבותנו. ערעור התביעה מתקבל, אפוא חלף עונש המאסר בפועל אשר הוטל על המשיב בבית הדין המחוזי, אנו מעמידים, אפוא, בלא למצות עימו את הדין, כדרכנו, ובהתחשב, במדיה הראויה, בעונשם של המעורבים האחרים, את עונש המאסר לריצוי בפועל על שמונה (8) שנים. יתר רכיבי גזר דינה של הערכאה קמא ייוותרו בעינם. ממילא ערעור ההגנה נדחה.

ניתן והודע היום, כ"ג בכסלו התש"ע, 10 בדצמבר 2009, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_____________        _____________         _____________

                            המשנה לנשיא                  שופט                          שופט

חתימת המגיה:_______________                                                      העתק       נאמן        למקור

תאריך:____________________                                                       רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל          

                                                                                                          ק'           בית            הדין