חשיש בצבא

ע/68/08

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני השופטים:

אל"ם דורון  פיילס   -   המשנה לנשיא

אל"ם אבי         לוי   -   שופט

אל"ם גיל       מעוז    -   שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי – המערער

נ ג ד

ב/ טור' א.ק. – המשיב

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט צפון שניתן בתיק צפ/58/07 (סא"ל ארז פורת – סגן נשיאה, סרן ניסים בן ארי – שופט, סרן אודליה שיטרית – שופטת) בתאריך 6/4/08. הערעור (קולת העונש) התקבל.

פ ס ק   ד י ן

טור' א.ק., המשיב בערעור שלפנינו, הורשע בבית דין מ"ש צפון בעברה של שימוש בסם מסוכן, בניגוד לסעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת המסים המסוכנים. בגין כך הוטלו עליו 4 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך של 1,000 ש"ח.

התביעה הצבאית מערערת על קולת העונש ועותרת לכך שיוטל עליו, בנוסף לעונשים הנ"ל, רכיב ענישה של מאסר בפועל בכליאה ממשית ולתקופה ראויה.

העובדות המקופלות בהרשעת המשיב הן אלה-

במהלך חיפוש אשר ערכו שוטרי משטרת ישראל ביום 5/10/2006 בתיקו האישי של המשיב, עת נסע ברכב יחד עם חבריו, נמצאו נייר לבן, ובו סם מסוג קנאביס במשקל של 0.349 גרם ,שקית, ובה חלקי צמח הקנאביס במשקל של כ0.3 גרם, וגוש חום של סם מסוג זה במשקל של 0.378 גרם. המשיב עשה שימוש בסם מן הסוג האמור בו ביום באמצעות סיגריה מגולגלת. את הסמים רכש המשיב תמורת 70 ש"ח מאזרח בחדרה, אזר אשר אף נתן לו הסבר על אופן השימוש בהם. המשיב התכוון לעשות שימוש בסם המסוכן שנתפס ברשותו.

בגין פרשה זו שהה המשיב במעצר סגור יומיים.

בית הדין קמא הנכבד ציין בגוזרו את עונשו של המשיב כי התיק החל להתנהל במסגרת פרשת הוכחות, אך לאחר תיקון כתב האישום (איחוד סעיפיו השונים לכדי סעיף אישום בודד), הודה המשיב, ונשמעו טיעונים לעניין העונש.

בית הדין קמא הנכבד נימק את העונש בכך שהמשיב סיים זה מכבר את שירותו הצבאי ופוטר הימנו לאחר יותר מ-3 שנות שירות "בשל תב"ן". ביום גזרת הדין היה המשיב "מפוטר מזה כמחצית השנה והוא החל את דרכו האזרחית במסגרת עבודה כפי שמסר בדברו האחרון". עוד ציין בית הדין קמא הנכבד את "העובדה כי מדובר במעשה שארע לפני מעל לשנה, והיות המשיב מפוטר מן השירות מזה זמן ניר ונוכח תיקונו של כתב האישום והעובדה כי הנאשם לבסוף קיבל על עצמו אחריות על מעשיו".

בהודעת הערעור ובטיעון בעל פה ציין התובע הצבאי המלומד, קמ"ש שרוני דיין, כי העברות אשר בביצוען הורשע המשיב, מחייבות, דרך כלל, הטלת ענישה של כליאה ממש. הסטייה מכלל זה, אשר בוסס, כאמור, על פיטוריו של המשיב משירות, על הזמן שחלף מאז ביצוע העברה, ועל התמשכות ההליך המשפטי בעניינו, לא הייתה מוצדקת שכן עיון בתיק בית הדין ילמד בבירור כי ההתמשכות אשר חלה כאן רובצת בחלקה הארי לפתחם של המשיב ושל סנגוריו; נסיבות כאלה מצדיקות להתעלם מהנטייה להימנע ממיצוי הדין ומהטלת כליאה ממש במקרים של שימוש חד פעמי בסם.

התובע המלומד ציין כי כתב האישום נגד המשיב הוגד חודשים ספורים לאחר ביצוע מעשה העברה, ואילו מספר רב של דיונים נדחה מפאת אי התייצבות המשיב עד כי הוצאה נגדו פקודת מעצר להבטחת התייצבותו; התובע הפנה לכך שבקשה להעברת הדיון לערכאה אזרחית הוגשה באיחור ניכר, ולכך שמלכתחילה כפר המשיב באשמות, גרם לשמיעת חלק ניר מראיות התביעה ולבסוף מצא לנכון להודות באשמה לקראת סיום פרשת התביעה. מפאת כל אלה, סבר התובע, לא היה מקום להקל במידה כה משמעותית בעונשו.

הסנגור המלומד, הסכים אמנם כי התמשכות ההליך רובצת במידה ממשית לפתחה של ההגנה, אך הדגיש כי חלקה מוטל גם על התביעה. הוא ציין כי היה מקום לנוכח קשיים ראייתיים לנהל את ההליך. הסנגור הדגיש כי המשיב עובד היום בחברה העוסקת בעבודות חיווט ומצוי בעיצומו של קורס מקצועי. הוא אף שב והדגיש את מצבו הכלכלי הבעייתי של המשיב.

ערעור התביעה בדין יסודו.

כפי שציין התובע המלומד, העונש הראוי, ככלל, לעברות של שימוש בסם מסוכן הוא עונש של מאסר לריצוי בכליאה ממשית. אכן, במקרים ובנסיבות המתאימים נכון הוא לסטות מהנחיה עקרונית זו ולהימנע מהטלת עונשי כליאה.

סברנו שמקרה זה איננו נמנה עם המקרים הללו.

המשיב אמנם הודה לבסוף במעשים אשר יוחסו לו. דא עקא, הודאה זו באה רק לאחר שנשמע רוב מכריע של פרשת התביעה, ובכלל זאת עדויותיהם של מספר שוטרים של תחנתה בית שאן במשטרת ישראל וכמה משוטרי המשטר הצבאית.

בנסיבות אלו אין יכולה להיזקף לזכות המשיב ההודאה כנסיבה משמעותית להקלה בעונש. גם החיסכון בזמן שיפוטי, המהווה אף הוא טעם לעתים קרובות להקלה בעונש, יכול להיזקף לזכות המשיב באופן חלקי ביותר.

אכן, המשיב פשט מדיו לפני חודשים מספר.הוא פוטר כליל משירות צבאי בתום יותר משלוש שנות שירו.ת עם זאת, מקום בו כתב האישום הוגש בנקודת זמן רחוקה ממועד השחרור הצפוי, ומקום בו העיכובים וההתמשכות בהליך רובצים בעיקרם על כתפיו, גם כאן, לא יכול הדבר להוות טיעון כנגד הטלת עונש מאסר, הראוי ברגיל. ההתרשמות כאן הינה, כי המשיב לא טרח לציית לזימונים אשר הוצאו לו מאת ביתה דין, גם במחיר של הטרחת כל הצדדים הנוגעים בדבר לשווא, וגם במחיר של גרימת התמשכות בלתי נדרשת להליך.

בהקשר זה ראויים לציטוט דבריו של בית המשפט העליון ברע"פ 4239/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל, פדאור 05(11) 783, פס' 12 (2005)):

"ראוי להעיר בענייננו, כי במעבר זמן רב בין מועד ביצוע העבירות לבין סיום המשפט, אין, כשלעצמו, כדי לשלו הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם, אף שראוי הוא כי נסיבה זו תהווה שיקול לקולא בין שאר שיקולי הענישה...

דברים אלה נכונים באשר לנאשם שאין לו יד וחלק בסחבת שנוצרה, מקום שכל כולה נובעת מאילוצים מערכתיים שונים. הם מקבלים מישנה תוקף כאשר הנאשם תרם להתמשכות הזמן ... במקרה שלפנינו, חלק ניכר מהתמשכות הזמן נבע מתכסיסו של המבקש ומאופן התנהלותו הוא".

משאלו פני הדבירם, ומשעניין לנו במי שהורשע בעברה של שימוש בסם מסוכן והחזקתו במגמה להמשיך לעשות בו שימוש, והכול תוך כדי שירותו הצבאי, מצאנו שיש מקום להחמיר עונשו על ידי הוספת רכיב של מאסר לריצוי בפועל למשך 25 ימים, בניכוי שני ימי מעצרו הסגור. המשיב יתייצב לריצוי עונשו ביום 1/6/2008 שעה 9:00 בבס"כ 396. יתר רכיבי העונש ייוותרו בעינם.

ניתן והודע היום, י"ג באייר התשס"ח, 18 במאי 2008, בפומבי ובמעמד הצדדים

_____________        _____________         _____________

                                  אב"ד                        שופט                           שופט

חתימת המגיה:_______________                                                      העתק       נאמן        למקור

תאריך:____________________                                                       רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל          

                                                                                                          ק'           בית            הדין