גניבת פזומטים ודלק בשווי 118,000 ש"ח בידי נגד – שבעה חודשי מאסר בפועל – פסיקה נבחרת

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

אל"ם דורון       פיילס    -    המשנה לנשיא

אל"ם יוסף     שפירא     -    שופט

אל"ם אירמין   מנשר     -    שופט

בעניין:

 רס"ל ל. א.– המערער

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי – המשיב

ובעניין:

התובע הצבאי הראשי – המערער

נ ג ד

 רס"ל ל. א.– המשיב

ערעור על פסק-דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט מרכז שניתן בתיק מר/33/07 (סא"ל אורלי ירון– שופטת; סרן איילת לוגסי – שופטת; סרן צחי מחלוף- שופט) בתאריך 30/12/07. ערעור ההגנה (חומרת העונש) נדחה. ערעור התביעה (קולת העונש) התקבל.

פ ס ק    ד י ן

1. רס"ל ל. א. (להלן: המערער) הורשע בבית-הדין המחוזי, על פי הודאתו ולאחר שנשמעו חלק מן הראיות, בשלוש עבירות של גניבה, לפי סעיפים 384 ו-383(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

2. אלה העובדות שבבסיס הרשעתו של המערער, כמפורט בגזר דינה של הערכאה קמא:

"בחודש מרץ 2005 מצא הנאשם בתוככי חטמ"ר אפריים התקן פוזמט צבאי, שהסתבר להיות בדיעבד התקן הפוזמט של ג´יפ הסופה הממוגנת של סמח"ט אפריים. הנאשם הוציא את התקן הפוזמט מן היחידה והחל בחוד נוב´ 05´ ועד לינואר 07´  להוציא באמצעותו דלק לשימושו האישי. בשלב מסויים, הוא העביר את ההתקן לרשותו של עבד אל חכים חלילה, שהוציא באמצעותו דלק. לפי הסיכום ביניהם, קיבל הנאשם 200 ₪ עבור כל תדלוק שביצע עבד אל חכים.

בנוסף, החל מחודש דצמבר 05´ ועד חודש ינואר 07´ פירק הנאשם את מכשיר הפוזמט ברכב

 האמבולנס, עליו היה מופקד בתפקידו כנהג, והעבירו לשימושו של עבד אל חכים חלילה, על מנת שיוציא באמצעותו דלק מסוג סולר. על פי הסיכום בין השניים, קיבל הנאשם 200 ש"ח עבור כל תדלוק שביצע האזרח. הנאשם דאג להשיב את התקן הפוזמט האמור אחת לשבועיים לרכב הצבאי, על מנת שלא יוודע כי הוצא.

כמו כן בחודש אוק´ 06´ ועד חודש ינואר 07´ פירק הנאשם את מכשיר הפוזמט, שהותקן ברכב הסופה הממוגנת של ק´ האג"ם בחטמ"ר. הוא העביר את הפוזמט לרשותו של האזרח בר לפטה, כדי שזה יוציא באמצעותו דלק מסוג בנזין. על פי הסיכום ביניהם, קיבל הנאשם מידי האזרח סכום של 250 ₪ עבור כל תדלוק שביצע האחרון.

כל הפזמוטים שנתפסו בתחנת הדלק בקרני שומרון, עם מעצרו של הנאשם

בגין כל מעשיו נדרשו רשויות הצבא לשלם כ-118,000 ש"ח.

חקירת מצ"ח נתפתחה בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל בראשית שנת 06´, ובראשיתה הייתה סמויה. הנאשם לא חדל לבצע את העבירות עד שנעצר על ידי חוקרי מצ"ח בגין האירום בחודש ינואר 07´".

3. בפני בית הדין קמא הובא רקעו של המערער בצה"ל- המערער בשירות צבאי משנת 1999. לאחר סיום שירות החובה המשיך בשירות חובה בתנאי קבע ואז שנת 2003 הוא משרת בשירות קבע. הנאשם שירת כנהגם של כמה ממפקדי חטיבת אפרים. בתפקידו האחרון הוא שימש כנהג אמבולנס בחטיבה. לחובתו עבירות משמעת. בעקבות הפרשה דנן שוחרר הנאשם מן השירות בצה"ל בפברואר 2007.

מטעם המערער הוגשה חוות הדעת של הגברת חיה היכל, קרימינולוגית קלינית במקצועה, שאף העידה בפני בית הדין קמא. הגברת היכל העריכה כי למערער אין אישיות עבריינית וכי הוא כשל בעבירות כתגובה למצבי לחץ בהם היה נתון. להתרשמותה הוא חש בושה ואשמה והביע צער וחרטה. המומחית מציינת כי המערער הגדיש את ה"מינימיזציה בנזקים שגרם בביצוע עבירותיו". גברת היכל סבורה כי המערער חווה את עונשו מדי יום, בשל ההליכים המשפטיים ותחושת הכישלון האישי המלווה אותו. לכן להשקפתה, הטלת עונש מאסר כאן אינה משמעותית. גברת היכל סבורה כי יש לתת משקל בכורה לשיקולי השיקום.

לבית הדין הוגשה חוות דעתו של מפקדו של המערער, קצין הרפואה החטיבתי, שעמד על מקצועיותו ושירותו הטוב של המערער.

המערער עצמו העיד בפני בית הדין קמא. המערער תיאר את שירותו הצבאי, שבמהלכו חוות אירועים קשים. המערער ציין כי בזמן שהחל במעשיו האסורים נקלע למצוקה אישי, כנדרש לשלם כסף לאישה שהרתה ממנו. בהמשך נישא ורעייתו מצויה בהריון. הוא החל בעבודה סדירה. המערער שב והביע חרטה גם בפני בית הדין קמא. המערער ציין כי טובות ההנאה שלהן זכה כתוצאה ממעשיו לא עלו על 4,000 ש"ח.

4. בית הדין קמא עמד הל החומרה שבמעשיו של המערער. בית הדין קמא הדגיש כי לא התרשם כי המערער הפנים את מלוא חומרת מעשיו ואת מידת אחריותו שלו לעניין אלא ניסה להטיל את האחריות על כתפי האזרחים שלדבריו שידלו אותו למעשים, וכן למזער את הנזק שמעשיו גרמו לצה"ל. אשר למידת ענשו המאסר בפועל הראוי למערער נחלקו דעות שופטי בית הדין קמא. אחד השופטים סבור היה כי העונש הראוי למערער הוא שישה חודשי מאסר בפועל. שופט שני סבור היה כי עונש המאסר צריך לעמוד על שבעה חודשים, ואילו השופט השלישי, לו דעתו נשמעה, היה גוזר על המערער תשעה חודשי מאסר בפועל. תוצאת הדברים, לפי הוראות החוק, הייתה כי על המערער הוטלו שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל. פה אחד נגזרו על המערער גם שבעה חודשי מאסר מותנים, 6,000 ש"ח קנס, 3,000 ש"ח פיצויים, והורדה לדרגת טוריא.

5. המערער משיג על חומרת העונשים שנגזרו עליו. להשקפתו ביתה דין קמא החמיר יתר על המידה ברכיבי המאסר, הקנס והפיצויים, מכמה טעמים: לא הוכח כי רשויות הצבא אכן נשאו בנזק כספי כתוצאה ממעשיו של המערער; המערער הופלה לרעה, בעם נקיטת ההליכים נגדו ובאשר לענישתו, שכן נגד שותפיו האזרחיים לא ננקטו הליכים כלל (יצוין בהקשר זה כי לפי בקשתנו הודיעה התביעה בכתב, לאחר הדיון, כי נגד עבד אל חכים חלילה הוגש כתב אישום לבית המשפט הצבאי שומרון וכי בקשר לבר לפטה טרם הוחלט במשטרת ישראל לגבי המשך ההליכים בעניינו); בית הדין קמא לא ערך, להשקפת המערער, את האיזון הרואי בין שיקולי השיקום לשיקולי הגמול וההרתעה. היה על בית הדין קמא ליתן משקל רב יותר לרקעו האישי של המערער, לתכונותיו הטובות ולסיכויי שיקומו; אין לייחס, להשקפת המערער, את האחריות להימשכות מסוימת של ההליכים למערער. בסופו של דבר בשל כך שחלק מן הראיות נשמעו צומצם היקפו של כתב האישום.

6. התביעה מצידה ערער על קולת העונשים. להשקפת ראוי להחמיר ברכיבי המאסר, הקנס והפיצויים בשים לב למעמדו של המערער; לנסיבותיהן של העבירות; ולעובדה כי המערער לא הביע חרטה אמיתית על מעשיו וניסה למזער את נזקיהם.

7. מסכת העבירות שעבר המערער חמורה מאין כמותה. המערער, נגד בצה"ל, מפקד המשרת בשירות קבע, ניצל את מעמדו ותפקידו בצבא וגנב התקני תדלוק מן הצבא. אין המדובר בכישלון חד פעמי רגעי. המערער שלח ידו בכמה התקני תדלוק, בהזדמנויות רבות, כשהוא חובר לאנשים נוספים. המעשים נעשו באופן שיטתי, מתוכנן ומתוחכם, על פני זמן רב. המעשים לא נפסקו אלא עם חשיפתם על ידי גורמי החקירה. המערער עשה כן עבור בצע כסף כשהוא מועל באמון הצבא. לא מן הנמנע כי במעשיו גרם המערער לפגיעה בכוננות המבצעית ולפגיעה בכוננות הרפואית. בא כוחו של המערער הרחיב, בכתב ובעל פה, בטענה כי לא הוכח כי לצבא נגרם נזק כתוצאה ממעשיו של המערער. זו טענה שאין בה ממש ומוטב היה אלמלא נטענה. כתב האישום, שבעובדותיו הודה המערער מדבר במפורש על כך שצה"ל נדרש לשלם 118,000 ש"ח. השאלה האם צה"ל עצמו נשא בנזק או שמא גורם מבטח עשה כך אינה רלוונטית לבחינת חומרת מעשיו של המערער. ההתקנים נגנבו מתוך כלי רכב של הצבא. הצבא נושא ברגיל בעלות הדלק שכלי הרכב אשר מצויים בשימושו צורכים. ואף זאת- כפי שהודגש לעיל, למעמדו של המערער בצבא ולהקשר הצבאי של העבירות חשיבות רבה בבחינת חומרת המעשים והעונש הראוי להם. ואולם, גם בלעדי הקשר לצבא המדובר במסכת של עבירות גניבה חמורות מאוד, שהעושה אותן, גם אם אינו מפקד הגונב מן הצבא, ראוי לעונשים מחמירים.

8. לא מצאנו ליתן משקל ממשי לטענת ההפליה לעומת המעורבים האזרחים- דומה כי גם נגד אלה צריך שינקטו בשל הפרשה דנן, אולם עניינו של המערער חמור מעניינם בהיבטים שונים, בשים לב להיותו יוזמן של העבירות, המוציא והמביא בעניינן, שבלעדיו אין, וכמובן, בשל ניצול מעמדו ותפקידו בצבא.

9. בשים לב לחומרת המעשים, היקפם ונסיבותיהם, אין ניתן לומר כי בית הדין קמא החמיר יתר על הדרוש במידת עונש המאסר שהיטל על המערער. למעשה, ההיפך הוא הנכון. המערער ראוי היה לעונש מאסר כבד יותר. התלבטנו בעניין, ובסופו של דבר, בשים לב למצבו המשפחתי כדיום ומשאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, ראינו שלא להתערב ברכיב המאסר.

10. אין כך הדבירם בנוגע לקנס ולפיצויים. המדובר בעבירות רכוש, שנעשו תמורת בצע כסף, שבצידן נזק כספי כבד. משכך, ועל רקע יתר היבטי החומרה וההיקף המתון יחסית של עונש המסר שהושת על המערער, כמפורט לעיל, רואים אנו להחמיר במידת הקנס והפיצויים. אף זאת עשינו, מבלי למצות עם המערער את הדין.

11. ערעור ההגנה נדחה, אפוא. ערעור התביעה מתקבל באופן שחלף הקנס והפיצויים שהושתו על המערער בבית הדין קמא, מוטלים עליו: 6,000 ש"ח קנס, שישולם בעשרה שיעורים חודשיים החל ב-1/5/08. אי תשלום כל שיעור משיעורי הקנ במועדו יביא למאסרו למשך 5 ימים; כן מוטלים עליו 4,000 ש"ח פיצויים לצבא שישולמו בעשרה שיעורים חודשיים שווים החל ב-1/5/08. יתר רכיבי הענישה שבגזר דינה של הערכאה קמא יעמדו בעינם.

12. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 9/3/08, עד השעה 9:00, בבס"כ 396 בעתלית. החלטה בבקשת המערער אודות מועדי תשלום הקנס והפיצויים תינתן בנפרד בכתב.

ניתן והודע היום, כ"א באדר א´ התשס"ח, 27 בפברואר 2008, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

______________                    ______________                    ______________

                    אב"ד                                         שופט                                         שופט

חתימת המגיה:____________                                                          העתק        נאמן       למקור

                                                                                                          רס"ן נילי שרעבי- בלומנטל

תאריך:_________________                                                           ק´             בית             הדין