סוכרת וגיוס לצה"ל: מה קורה כשמתגלה סוכרת סוג 1 בשלב מוקדם
מדי פעם נכנסים למשרדנו הורים עם אותה שאלה, לפעמים כמעט באותן מילים: "הבן שלנו אובחן עם סוכרת, הוא עוד לא מזריק אינסולין, ובלשכת הגיוס אמרו שהוא מתאים לשירות. איך זה ייתכן?"
השאלה הזו פחות פשוטה ממה שהיא נשמעת. סוכרת היא לא מחלה אחת עם תמונה אחת, והמרחק בין מה שרואה הרופא המטפל לבין מה שבוחנת ועדה רפואית צבאית יכול להיות גדול. ריכזנו כאן כמה נושאים שכדאי למשפחה לדעת לפני שהיא נכנסת לתהליך, או כשהיא כבר במהלכו.
איך הצבא בוחן מלש"ב עם סוכרת
הכשירות הרפואית לשירות נקבעת לפי תקנות שירות ביטחון, התשכ"ז-1967, ולפי ספר הפרופילים של צה"ל. התקנות מונות מצבים שבהם סוכרת מביאה לקביעה שהמלש"ב אינו כשיר לשירות. בין היתר מדובר במחלה שמטופלת באינסולין, במחלה שאינה מאוזנת במידה סבירה, בפגיעה באיברי מטרה ובאירועים מסכני חיים שנבעו מחוסר איזון בשלוש השנים האחרונות.
על הנייר זה נראה ברור. בפועל, הרבה תלוי באופן שבו מצבו של הנער או הנערה מתואר במסמכים שמגיעים לוועדה, ובמה שהוועדה מבינה מהם.
סוכרת סוג 1 לא מתחילה ביום הזריקה הראשונה
כאן נמצא אחד הדברים שהכי מתסכלים משפחות. הרפואה של היום מזהה סוכרת סוג 1 הרבה לפני שמופיעים תסמינים. בדיקת דם לנוגדנים יכולה להראות שהתהליך האוטואימוני כבר התחיל, גם כשרמות הסוכר עדיין לא מחייבות אינסולין. בספרות הרפואית מחלקים את המחלה לשלבים: בשלב הראשון יש נוגדנים ורמות סוכר תקינות, בשלב השני כבר מופיעות הפרעות בערכי הסוכר, ובשלב השלישי המחלה גלויה ומחייבת טיפול באינסולין.
הקושי הוא שלא פעם שלב 2 מתפרש בלשכת הגיוס כ"טרום סוכרת", כאילו מדובר בסיכון עתידי בלבד בעוד רפואית זה לא מדויק. מדובר במחלה שכבר פעילה ונמצאת בדרכה, ולא במצב של "אולי יום אחד משהו יקרה".
יש נקודה נוספת שאנו פוגשים שוב ושוב. נער ששומר על ערכי סוכר סבירים בלי אינסולין עושה את זה בדרך כלל במחיר יומיומי לא קטן: חיישן רציף, הצצה לטלפון כל שעה או שעתיים, תזמון ארוחות, תפריט מצומצם ופעילות גופנית מיידית כשהערכים קופצים. האיזון הזה הוא תוצאה של מעקב צמוד. הוא לא פותר את הבעיה. השאלה שצריכה להישאל היא מה יקרה כשהמעקב הזה לא יהיה אפשרי.
פרופיל זמני, פטור, ומה שביניהם
לא כל מלש"ב עם סוכרת מקבל פטור, וגם לא כל אחד רוצה בו. יש צעירים שרוצים מאוד לשרת ומוצאים לכך דרך, לפעמים בהתנדבות או בתפקיד מותאם. אצל אחרים המצב הרפואי פשוט לא מתיישב עם שירות, גם אם מבחוץ הם נראים בריאים לחלוטין.
לעיתים קרובות הוועדה בוחרת בדרך ביניים: פרופיל זמני לכמה חודשים והעברה לבדיקה נוספת. לפעמים זה הגיוני. אבל זה גם עלול להשאיר משפחה באי-ודאות שנמשכת חודשים, כשהתיק עובר מגורם לגורם ואף אחד לא מכריע.
איפה דברים משתבשים
מניסיון של שנים בתחום, רוב הקשיים לא נובעים מזלזול. הם נובעים מפערי מידע. כמה דוגמאות שחוזרות על עצמן:
- ועדה מתכנסת ומחליטה על סמך מסמכים שכבר אינם עדכניים.
- מכתב של הרופא המטפל מגיע לתיק, אבל לא עונה על השאלות שהוועדה באמת שואלת.
- חוות דעת של מומחה מוגשת, וההחלטה לא מתייחסת אליה עניינית.
מלש"ב זכאי לדעת על מה הוועדה נשענה ולמה החליטה כפי שהחליטה. בלי המידע הזה קשה מאוד לבחון אם ההחלטה נכונה.
מה משפחות יכולות לעשות כבר עכשיו
אנו לא מאמינים בעצות שמתאימות לכולם, כי כל תיק שונה. ובכל זאת, כמה דברים פשוטים עוזרים כמעט תמיד:
- לשמור עותק של כל מסמך רפואי, כולל תוצאות בדיקות הנוגדנים ונתוני החיישן.
- לבקש מהרופא המטפל מכתב שמתאר את המצב העדכני ואת המעקב שנדרש ביום-יום, ולא רק את האבחנה.
- לא לחכות לרגע האחרון. ככל שמתחילים מוקדם יותר, יש יותר זמן לבנות תמונה רפואית מסודרת.
- לבדוק מה נכתב בפועל בתיק, ולא להסתפק במה שנאמר בשיחה בלשכת הגיוס.
מילה אחרונה
סוכרת אצל צעיר בן 17 היא עניין רגיש. היא נוגעת בלימודים, בחברים ובתחושה של "אני כמו כולם". ההחלטה לגבי השירות הצבאי צריכה להתקבל על סמך התמונה הרפואית המלאה והעדכנית, ולא על סמך הנחה שכבר אינה נכונה. אם אתם בתוך תהליך כזה ומרגישים שמשהו לא מסתדר, שווה לעצור ולבדוק לעומק לפני הצעד הבא.
המידע במאמר זה הוא כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או רפואי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
עו"ד בני קוזניץ מייצג מלש"בים וחיילים מול צה"ל בענייני פרופיל רפואי ופטור משירות.